לאחר הכנה מרובה של שתי הקבוצות נפגשו החניכים בפנימייה לערב של משחקי משימות ושיחה נעימה
החניכים יצאו עם טעם של עוד ועוד שבוע יתקיים המפגש הבא

בעת שחיפשתי באינטרנט תמונות של "חלוצים" הגעתי לאתר שנקרא "היגיון בשיגעון" שאותו מנהל זאב גלילי, בו מופיעה כתבה ובה תמונה של בני נוער נושאים דגלי ישראל, במעמד שנראה חגיגי ורשמי.

מקורה של התמונה, כך צוין באתר, הוא בארכיון יעקב אלעזר ז"ל.

(קישור לכתבה המקורית: www.zeevgalili.com/)
במבט ראשון בתמונה זיהיתי אותה כתמונה מוכרת, ומיד הבחנתי שמשהו בה לא תקין. הבנתי שאני מכיר את התמונה הזאת, אבל באופן שונה. ניגשתי וחיפשתי את התמונה המקורית על המחשב שלי, מפני שהייתי בטוח שאני אכן מכיר את התמונה המקורית, ושעבדתי איתה כבר בעבר. בסיומו של חיפוש זריז על המחשב שלי גיליתי את התמונה המקורית. התברר לי שאכן התמונה שמופיעה באתר המדובר, אינה אלא תמונה שזויפה – כלומר, דגלי הנוער העובד המופיעים בתמונה המקורית הוחלפו בדגלי ישראל. התמונה המקורית צולמה אי-שם בשנות ה-20' של המאה הקודמת, ובה נראים ראשוני תנועתנו עולים בי"א באדר לתל-חי, לזכר חללי הקרב הידוע ולציון יום ההגנה.

בתמונה המקורית ניתן לראות בבירור את חברי התנועה, עם חולצות התנועה (על אף שהתמונה היא בצבעי שחור-לבן), הנושאים מספר דגלים עליהן מופיע סמל התנועה, ודגל אחד נוסף בעל שני פסים, ככל הנראה כחול ולבן.
מקורה של התמונה האמיתית הוא הארכיון הציוני של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל. ידעתי זאת בוודאות היות שלפני מספר חודשים קיבלנו עותק של התמונה מידיהם.
שלחתי הודעת דוא"ל אל זאב גלילי, מנהל האתר, מתוך הנחה שאיני אלא "שולח לחמי על פני המים". בפנייתי אליו הסבתי את תשומת ליבו כי הוא משתמש בתמונה שהיא למעשה מזויפת, וכן הסברתי לו את הטעות שמופיעה בתמונה. זאת כמובן, בצירוף התמונה המקורית.
הנחתי שאם כבר יחליט זאב גלילי לחזור אלי בנושא, לבטח ייקח הדבר מספר שבועות. אולם להפתעתי, עוד באותו ערב התקשר עמי גלילי וסיפר לי עד כמה הוא נסער מפנייתי, והחל להמטיר עלי גשם של שאלות. בתחילה ביקש להבין מי אני ומה פתאום אני עוסק בעניינים שכאלה, ומנין ידעתי להבחין בזיוף שכזה. לאחר מכן המשיך ושאל אילו מניעים יכולים להוביל מעשה מסוג זה. למן הרגע הראשון לא היה לי ספק שמדובר בניסיון לקחת "סצנה חלוצית", בה מופיעים בבירור חברי "הנוער העובד" ודגליהם, למחוק אותם, ולהעניק לסצנה אופי "כללי" יותר, קונצנזואלי לכאורה. זאב גלילי היה מאוד נרעש לשמע ההנחה שהנחתי לגבי המניע לזיוף התמונה וטען בתוקף כי האדם ממנו קיבל את התמונה, יעקב אלעזר ז"ל, היה אדם ישר וקפדן, חסר כל נגישות לאמצעי עריכה גרפית מודרניים, וכי לא יתכן כי יש לו חלק בזיוף התמונה. בשל עברו של יעקב אלעזר בשורות הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) ובשורות תנועת "חירות", בחרתי לקבל את תשובתו של גלילי באופן חלקי בלבד.
עברו להם כמה ימים של שיחות בין זאב גלילי וביני, בהן ניסינו לגלות יחד קצה חוט על הזיוף, ובהן אף העלה גלילי את האפשרות שמא המקרה הוא הפוך: התמונה במקורה הייתה עם דגלי ישראל, ואילו "מישהו בשנים האחרונות חמד לצון, לקח את התמונה הישנה, והרכיב עליה את דגלי הנוער העובד?" (כך לדברי גלילי). אני, שנעלבתי למדי רק מעצם העלאת האפשרות, לא הגבתי עליה, אלא רק שלחתי לו תמונה נוספת המאשרת את גרסתי שמדובר בראשוני תנועתנו שעולים לתל-חי.

לבסוף פרסם גלילי את הסיפור באתר שלו, בתקווה למשוך תגובות שאולי ישפכו מעט אור על פרשת הזיוף.

אתם מוזמנים להיכנס לכתבה שפרסם זאב גלילי על דבר הזיוף, להתרשם בעצמכם, ואולי אף להציע פתרונות משלכם לתעלומת הזיוף. אני אשמח לשמוע כל הצעה או רעיון שיש למישהו על הנסיבות הקשורות בזיופה של התמונה.
(קישור לכתבה: www.zeevgalili.com/)

עידו רותם
מחלקת הדרכה כלל תנועתית
 

בתחילת השנה, נאספו חניכי קן ערד לחגוג יומולדת 85 שנה לתנועה.

תמונה1:

תמונה 2:

סרטון:

"יום האלכוהול", מחאה יזומה של בני נוער ברשת הפייסבוק, תוכנן ליום א' האחרון. יש חוסר הסכמה אם היום הוא מחאה על חוק העלאת גיל מכירת האלכוהול ל-21 או כנגד תופעות חברתיות יותר רחבות. בכל אופן, עפ"י חששות במשרד החינוך, אלפי בני נוער התכוונו להגיע שתויים לבתי הספר או להבריח לתוכו משקאות חריפים. בין הרעיונות המגוונים שעלו: בקבוקי וודקה ריקים עם מים, בקבוקי מים מלאים וודקה, שתיית אלכוהול לפני כניסה לביה"ס ואפילו סתם שתיית מיץ. בפועל, יום האלכוהול לא הצליח להפיק דבר פרט לבדיקת תיקים פולשנית על-ידי מנהלי ומנהלות בתי הספר.

במידה מסוימת חבל שדבר לא יצא מהיום הזה. הנוער באמת צריך למרוד, אבל לא בבית הספר, אלא בתרבות של עצמו, ובתרבות של החברה שלנו. בני נוער בימינו לא יוצאים לרחובות במחאה על עוולות חברתיים או עניינים פוליטיים. תלמידים סיפרו שהם בעיקר מוטרדים מיכולתם לעשן בבית הספר, להשיג אלכוהול או (ניתן להם את הקרדיט) לשחרר אדם אחד מהשבי. לעומת זאת, לפחות שליש מבני הנוער כיום שותים אלכוהול בקביעות, ויותר מחצי מהם התחילו לשתות כבר בגילאי 13-15.

לגיא, תלמיד י"ב ב"הרצוג", ברור שבני נוער פונים לאלכוהול מתוך שעמום, והוא מתקומם על הודעתה של הממשלה להשקיע 27 מיליון ש"ח במלחמה נגד אלכוהול. "אם במקום זאת, היו משקיעים במופעים, דוכני סטנד אפ, וסנוקר לנוער, בני הנוער לא היו צריכים את המפלט הזה." אומר גיא, אך כמו רבים אחרים לא יוצא למחות על זה. הוא גם לא חושב על האפשרות ליצור לעצמו תרבות, להכין עם חבריו ערב להקות צעירות לדוגמא, או לבקש מהמתנ"ס הקרוב חדר עם סנוקר.

מערכת החינוך וודאי תטפח לעצמה על השכם, בטענה שגדעה את ההתארגנות. אך באיזה מחיר? אמנם לא הגיעו תלמידים עם אלכוהול לבתי הספר ביום ראשון, אך לא בעקבות הפעולות ההסברתיות המרובות שנעשו בשבוע שעבר, אלא מחשש שיסלקו אותם. בבית הספר התיכון ע"ש י. גלילי, למשל, טוענים התלמידים כי כלל בתי הספר בכפר-סבא חברו יחד והסכימו לא לקבל לבית ספרם תלמיד שסולק באשמת הבאת אלכוהול. בביה"ס ע"ש ב. כצנלסון באותה העיר, שוטרים ומורים עמדו בשער הכניסה והריחו את בקבוקי המים בתיקי הילדים.

יו"ר מועצת התלמידים, הדר שומן אומרת כי "הנוער הוכיח היום שאפשר לסמוך עליו", אך האם הפרשה מוכיחה כי סומכים עליהם? דביר, מכיתה י"ב בתיכון "הרצוג" עונה: "אם ככה הם סומכים על התלמידים שלהם, השם ישמור…" הוא מבטא את האמת הלא נעימה: אם באמת היו סומכים עליהם, לא היו חוששים מהיום הזה מלכתחילה.

שיחה עם תלמידי ביה"ס הפריכה את חוסר האמון שניתן בהם. להבהרה, רוב התלמידים חושבים שרעיון "יום האלכוהול" הוא מטופש מעיקרו, וחסר תכלית. חלקם טוענים שאינם שותים אלכוהול, ואחרים סבורים שהבאת אלכוהול לביה"ס היא אינה חוקית ולכן לא דרך מחאה לגיטימית. בנוסף, אינה יעילה: "כאילו, כדי להראות שאתה נורא אחראי אתה תבוא שיכור לבית הספר? זו סיבה לא להעלות את גיל מכירת האלכוהול?" תמה תלמיד כיתה י"א מתיכון "הרצוג".

אך עדיין לא בטוח שזו הסיבה שהיום הזה לא התרחש. גם אלו המסכימים עם רעיון המחאה לא מאמינים שביכולתם להשפיע על המציאות. אחת מהתלמידות מתיכון "י. רבין" בכ"ס אמרה כי "אף אחד מהממשלה לא יגיד: 'היי, הם עשו מחאה, אז בואו נקשיב להם' ". המשפט הזה מעיד על ייאוש עמוק בקרב הרבה מהתלמידים. ענת, תלמידה ב"הרצוג" הסיקה שדווקא המחאה הזאת – הרצון להגיע שיכורים לבית הספר – נובע מכך ש"שום דרך אחרת לא עובדת. קשה למחות כי פשוט לא 'שמים עלינו'…"

אחד הכוחות המניעים של היום הזה הוא רומי גנות, בת 25, שייתכן שאינה יותר מדמות וירטואלית ברשת הפייסבוק. לטענתה ההתארגנות באה "כתגובה לצביעות הבלתי נסבלת של החברה והממשלה כלפי התלמידים והיחס אלינו". בנוסף, ביטאה דעות על התגייסות לצבא, הסכסוך היהודי-פלסטיני, ואפילו התעללות בבעלי חיים. אמנם רעיון המחאה כפי שהציגה אותו היה מסורבל, מבולבל ושנוי במחלוקת, אך אין ספק ששאלות חברתיות כגון אלו שוות בירור. ובדבר אחד היא בטוח צדקה – הנוער צריך למרוד.

עם זאת, רוב החברים ב"קבוצות הפייסבוק" שתמכו ביום הזה לא הסכימו עם אותן האמירות. הרבה מהם חושבים שזה כיף להגיע שיכורים לבית הספר, ולא מבינים שדובר כאן על מחאה. רובם של תלמידי ביה"ס בכלל לא הכירו את היום הזה עד שמוריהם הסבירו להם על כך בכיתות. המורים הציגו זאת כמחאה נגד הצעת החוק להעלאת גיל מכירת משקאות אלכוהוליים ל-21. התלמידים קיבלו את הדברים כפשוטם אף-על-פי שהיה יכול להיות לכל הסיפור הזה יותר עומק.

המסר הרדוד של "יום האלכוהול", הוביל את בני הנוער לפרשת דרכים מצערת. אם היו מבצעים את "יום האלכוהול" כפי שתוכנן, היו סופגים התלמידים סנקציות קשות ממערכת החינוך ומוכיחים את הטענה ההפוכה ממה שרצו. מצד שני זו אולי הפעם הראשונה בחמש שנים האחרונות שכל כך הרבה בני נוער רצו למחות על משהו. כיוון שלא עשו דבר, חשפו מציאות קשה של חוסר מעורבות חברתית-פוליטית וייאוש עמוק מהאמונה שניתן לחולל שינוי. נראה שלא משנה איך מסובבים את הפרשה, תלמידי בתי הספר התיכוניים יוצאים מופסדים. ואולי בעצם – כולנו.