היסודות שעליהם נבנתה מדינת ישראל הם יסודות ציוניים ויהודיים, שרואים את האדם, את אושרו ואת רווחתו במרכז החיים. ב-30 שנה האחרונות אנחנו עדים למדיניות כלכלית חריפה, שמערפלת את חושינו, מטמטמת אותנו ומשכיחה מי אנחנו, ומהי מדינת ישראל במהותה.
אנחנו עדים, כמו שאתם רואים כאן היום, לכעס המתחיל להתגבר בציבור. יש תנועות חברתיות, אזרחים מתנדבים וארגוני עובדים רבים שבכל מקום מנסים להספיד אותם, ואנחנו עדים דווקא לצמיחה שלהם ולהתחדשות שלהם. התנועות האלה נאבקות יום יום על קיומו של הצדק במדינת ישראל ופועלות למען תמונת עתיד אחרת בישראל.
ובעת כזו, כשצו השעה קורא לנו, אנחנו נחזיק ידיים ונעמוד כחזית אחת אל מול הדיקטטורה הכלכלית שכבר 30 שנה מיטיבה עם השכבות הגבוהות ושוחקת ופוגעת במעמד הביניים ובשכבות המוחלשות.
הגיע הזמן לשנות את צורת החשיבה הכלכלית.
חברים בממשלה טענו השבוע, שהממשלה הנוכחית היא אחת הממשלות החברתיות ביותר שהיו במדינת ישראל.
מה שאני רואה זה:
52% מהכנסות המדינה הם ממסים עקיפים- מאיתנו האזרחים הפשוטים.
12 מיליארד ש"ח מעודפי התקציב אשר ניתן היה להשתמש בהם ולהחזיר אותו חזרה לאזרחים ששילמו את המס הזה, בדרך של סבסוד מוצרי יסוד בסיסיים
1,700,000 נפש מתחת לקו העוני.
שכר מינימום שתקוע כבר כמעט שלוש שנים.
אני רוצה לשאול אתכם המנהיגים את ממשלת ישראל: איפה המדיניות החברתית שאתם מדברים עליה? על איזו מדינה אתם מדברים? זאת אחיזת עיניים!
המנטרות החוזרות של "אחריות על התקציב", "צמיחה", "הידוק החגורה", אינן קבילות יותר.
בסוף, בין כל המספרים, כשאני מסתובבת בערים ובשכונות, אני מסתכלת ורואה המוני אזרחים שאינם חווים צמיחה כלל.
נערים עובדים- דור העתיד שלנו- שמנוצלים יום יום במקומות עבודה רבים ושכר המינימום הולך ונעשה רחוק מהישג ידם.
ערים שלמות שפושה בהם העוני, הדלות חוסר ההשקעה בחינוך ובתשתיות.
משפחות בישראל שנקראות "מעמד הביניים", אבל בפועל נקלעות למציאות של קושי לסגור את החודש.
הורים שנתקלים בבושה ומבוכה מול ילדיהם כשאין להם יכולת לתת עבורם את מה שחלמו ורצו.
אזרחים שעובדים ובכל זאת אינם יכולים לחיות בכבוד,
צעירים שאינם יכולים לשכור דירות,
פערים גדולים בין מי שיש לו ומי שאין לו,
שכבות הביניים ושכבות מוחלשות אשר מממנות את האלפיון העליון.
אני שומעת יותר ויותר חניכים שאומרים לי:
"אבא שלי פשט את הרגל"
"פיטרו את אמא שלי"
"אין לי כסף לשלם לטיול"
יותר הורים שאומרים לי:
"עדי, נהיה קשה לחיות בארץ הזאת"
מספרים ומילים ריקות לא יסלפו את מציאות החיים הזאת! זאת לא צמיחה וגם לא יציבות.
העלאה נוספת של מחירי מוצרי בסיס משמעותה פגיעה ממשית ברמת החיים של חלק גדול מהישראלים, תוך פגיעה ממשית בכל תחומי חיים, בדגש על התזונה והבריאות.
הקיצוץ הרוחבי הוא גרוע באותה מידה- לקחת את הכסף מכיס אחד לכיס אחר זה לא פתרון. פגיעה בשירותים בסיסיים אחרים, פחות מיטות בבית חולים ופחות שוטרים, זאת בדיוק אותה מדיניות.
תנועת דרור ישראל ושותפיה הרבים כאן, קוראת לממשלה לשנות את המדיניות הכלכלית ממדיניות שפוגעת באדם למדיניות שמיטיבה עם האדם.
להפסיק את מבצע ההתרמה הבלתי נגמר הזה לאלפיון העליון!
