נתחיל בראש התיבות – היום הבינלאומי נגד הומופוביה.
היוזמה ליום זה יצאה לפועל ע"י לואי-ז'ורז' טן, אינטלקטואל צרפתי-אפריקאי, בשנת 2005. טן ביקש להעביר מסר ש"ההומופוביה היא החרפה, ועלינו לפרק אותה מההגיון החברתי שבה ולהיאבק בה באופן גלוי […] היום מראה שהמלחמה נגד ההומופוביה היא לא רק של הקהילה הגאה, אלא באחריות כולנו".
שנה שעברה ארגונים ממשלתיים או עצמאיים ציינו את היום בלא פחות מ-75 מדינות!
סמל היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה
בישראל צוין היום לראשונה ב-2006. במהלך היום התקיימו 25 פעילויות ברחבי הארץ, בהן השתתפו פעילים ואישי ציבור, ובהם שרת החינוך דאז יולי תמיר, ושלושה חברי כנסת, ואף בית הנשיא פרסם הודעת תמיכה רשמית במטרות היום ובגנות ההומופוביה בקוראו לציבור לגלות סובלנות ולעקור כל ביטוי שנאה ועוינות.
ההבדל החשוב בין היום הזה לבין מצעדי הגאווה (שרובם נערכים ביוני) הוא שמצעדי הגאווה באים לבטל את רגשי הבושה של להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים וביסקסואלים) על מי שהם ויום זה בא להגיד שהומופוביה היא עמדה לא מקובלת בחברה שלנו ואנחנו נאבק להעלים את ביטוייה השונים.
ד"א, אם תהיתם למה אנו מציינים יום זה דווקא ב-17.5, אז זה בגלל שבתאריך זה ב-1990 ארגון הבריאות העולמי הסיר את ההומוסקסואליות מרשימת המחלות.