נטייה מינית
הנטייה המינית של אדם מסוים מגדירה למי הוא נמשך. לדוגמה, הטרוסקסואלים הם אנשים הנמשכים מבחינה מינית בעיקר לבני המין השני.
הנטייה המינית נחלקת לשלושה סוגים עיקריים: הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות וביסקסואליות. רוב בני האדם הם הטרוסקסואלים, אך אחוז בלתי מבוטל של כ-5%-10% הינם הומוסקסואלים, ואחוז דומה הם ביסקסואלים.
הטרוסקסואל/ית (סטרייט, straight)
מי שנמשך מינית ורגשית בעיקר לבני/בנות המין השני.
הומוסקסואל (בקיצור: הומו)
גבר שעיקר המשיכה המינית והרגשית שלו היא לגברים (גיי, Gay).
לסבית
אישה שעיקר המשיכה המינית והרגשית שלה היא לנשים.
ביסקסואל/ית (דו מיני/ת)
מי שנמשך/ת מינית ורגשית לבני שני המינים.
המשיכה אינה בהכרח זהה בעוצמתה ובאופייה לשני המינים, מקובל לשרטט מעין "ציר דמיוני" בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות, כאשר כל מה שביניהם ייחשב כביסקסואליות.
זהות מגדרית
תפיסתו של האדם את עצמו כאישה או כגבר. כלומר, מידת ההתאמה בין החוויה הפנימית של האדם לבין התפיסה החברתית של המגדר שלו, שבדרך כלל נקבעת לפי מינו בפועל (זכר, נקבה).
טרנסג'נדר
אדם, שזהותו המגדרית (גבר או אישה) אינה תואמת את זו שיוחסה לו בעת לידתו ושבה גדל.
הומופוביה
פחד, רתיעה וסלידה מהומוסקסואלים. תופעה זו מתבטאת בעוינות גלויה או סמויה כלפי הומוסקסואלים, לעיתים עד כדי מעשי אלימות.
הומופוביה הוא המונח הנפוץ ביותר, אך כאשר התופעה מתייחסת ספציפית לגורמים אחרים בקהילה הלהט"בית, היא תיקרא לֶסְבּוֹפוביה, בִּיפוביה, טרנסופוביה או להט"בופוביה.
להט"ב
ראשי תיבות של לסבית/הומו/טרנסג'נדר/ביסקסואל.
"הקהילה"
המונח המקובל הכולל את ציבור ההומוסקסואלים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים.
יציאה מהארון
מונח המשמש בהקשרים שונים לתיאור שלבים שונים בגיבוש הנטייה המינית או הזהות המגדרית של אדם מסוים. לעיתים "יציאה מהארון" מתייחסת לכלל תהליך גיבוש הזהות. לדוגמה: "תהליך היציאה שלי מהארון נמשך שנים רבות" (הגילוי, הגיבוש, והתמודדות שלי); לעיתים, "יציאה מהארון" מתארת את השלב בו האדם לומד לקבל את עצמו ואת נטייתו המינית / זהותו המגדרית. לדוגמה: "מרגע שהתחלתי לפגוש לסביות אחרות, הרגשתי שסוף סוף יצאתי מהארון ואני שלמה יותר עם עצמי"; במובן השלישי משמעות המונח היא הצהרה של האדם על נטייתו המינית או זהותו המגדרית בפני אדם אחר (למשל, בפני ההורים). מכיוון שבכל מפגש חברתי חדש של הלהט"ב אלה הסובבים אותו אינם יודעים על היותו להט"ב, היציאה מהארון מלווה את הלהט"בים לאורך כל ימי חייהם.
מצעד הגאווה
מצעד הגאווה הוא מצעד שנתי המתקיים בערים שונות ברחבי העולם, בו מציינים להט"בים את מאבקם להכרה ולשוויון זכויות, המצעדים מנסים לעודד כמה מסרים: השוני בנטייה המינית או בזהות המינית איננו חסרון או בושה, יציאה מהארון היא דבר חיובי ומשחרר וקריאה להשגת שוויון זכויות מלא לכולם בחוק ובפועל.
האירוע מצוין בדרך כלל בחודש יוני, בו התקיימו מהומות סטונוול (אחד מאירועי המחאה הלהט"בים הראשונים, התרחש ב-1969 בניו-יורק). במקור המצעדים נשאו אופי מחאתי ובמקומות שונים הם עדיין נושאים אופי זה, אך במקומות אוהדים יותר ללהט"בים המצעד הפך לססגוני ובעל אופי קרנבלי. גם באלה בד"כ קיים עדיין אלמנט מחאתי, פוליטי וחינוכי.
האגודה
אגודת הלהט"ב הוקמה בשנת 1975 בשם "העמותה לשמירת זכויות הפרט", על ידי קבוצה של 12 הומואים ולסביות. שמה של העמותה נקבע בשל העובדה שרשם העמותות סירב לקבל את המילים "הומואים" ו"לסביות". בין השנים 1977 ועד מחצית שנות השמונים, פעלה האגודה מביתו של אחד מפעיליה. האגודה פועלת על מנת לקדם את זכויות האזרח של ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרים במדינת ישראל והיא מבוססת על מתנדבים. פעילותה פרושה על פני כל הארץ.
סמלים:
דגל הגאווה
הדגל המורכב מששת צבעי הקשת לא הומצא בקהילה ההומו לסבית. הקשת עצמה היתה סמל באגדות מן העת העתיקה, שנפוצו במקומות שונים בעולם. לקראת יום הגאווה בשנת 1978, החליט האמן גילברט בייקר לאמץ את קשת הצבעים כדי לסמל את מגוון פניה של הקהילה ההומו-לסבית.
המשולש הורוד
שימש את הנאצים לסימון הומואים במחנות הריכוז. המשולש אומץ ע"י פעילי הקהילה בשנות ה-70 וכיום הוא משמש כסמל גאווה גלובלי. משתמשים בו בעיקר לציין את זכרם של אלה שמתו בעקבות גילויי הומופוביה.
