כמדי שנה בשנים האחרונות, עולה לפני יום הזיכרון לרצח יצחק רבין השאלה האם ישנו טעם להמשיך לקיים את העצרת המרכזית בכיכר רבין. מספר המשתתפים בעצרת, הקטן משנה לשנה, מעלה את השאלה מדוע להמשיך להתעקש לקיים את העצרת המרכזית, לא כל שכן לקיים עצרת נוספת, מצומצמת יותר. כראייה לכך ניתן לראות כי השנה, בפעם הראשונה, העצרת המרכזית לא אורגנה על ידי מרכז רבין, אלא על ידי עמותה שהוקמה לשם כך.
ניתן לשייך את מספר הנוכחים המידלדל לעובדה כי המסרים המרכזיים של העצרת, ההתנגדות לאלימות ולפנאטיות ותמיכה בשלום ובדמוקרטיה, פינו את מקומם לנאומים הנתפסים כריקים מתוכן אשר מתייחסים אך ורק ליצחק רבין עצמו, ללא התייחסות ממשית לתופעות ההקצנה בדמוקרטיה הישראלית המאיימות על עצם קיומה.
מתוך הכרה בתופעה זו, החליטה תנועת דרור ישראל, בשיתוף עם התנועות הכחולות האחרות וגורמים נוספים המזדהים עם עמדה זו, הוחלט השנה לקיים עצרת נוספת, בנוסף על העצרת המרכזית (ולא במקומה כפי שפורסם בכלי התקשורת).
בעצרת ה"כחולה" השתתפו מספרים בודדים של אלפים, והתכנים המרכזיים בה נגעו לפעילות "תג מחיר", תופעות הגזענות בחברה הישראלית, לצד עידוד, טיפוח והכרה בפעולות מקדמות שלום בתנועות הנוער ומחוצה לה.
כתב: עמרי גילת, גרעין רפיקי, מחניים