ערב טוב,
מכבדים אותנו
נציגי עיריית גבעתיים
מזכ"ל מועצת תנועות הנוער – נפתלי,
מזכ"לי תנועות הנוער בישראל, דני – בני עקיבא, שאול – עזרא,
נציגי משרד החינוך,
שותפים מהרשויות וגופי החברה האזרחית,
יועצים מקצועיים לתנועה,
ספקים,
הורים תומכים, גם שלי,
ונציגות של מדריכי וחניכי התנועה.
כל מי שהגיע לכאן היום הוא שותף אמיתי לנוער העובד והלומד.
יצירה ייחודית כתנועת נוער זקוקה לשותפים שמבינים את חשיבותה וצרכיה ועמלים, כל אחד בתחומו, על מנת לתמוך את פעולת התנועה. אני מודה לכם על כך ועל שבחרתם לכבד אותנו הערב.
הרצל, חתם את ספרו אלטנוילנד במילים הבאות:
"אבל אם לא תרצו, הרי כל מה שסיפרתי לכם בזה- אגדה היא ותישאר אגדה.
בדעתי היה לחבר ספר לימודי – אלה יאמרו: יותר משיש בו מן הלימוד יש בו מן הסיפור!
ואלה יאמרו: יותר משיש בו מן הסיפור יש בו מן הלימוד!
..עתה, לאחר עבודה של שלוש שנים, עלינו להיפרד, ועתה מתחילים ייסורך, ספרי האהוב! מבעד לאיבה ולסילופים יהא עליך לאחוז בדרכך, כמבעד ליער אפל.
אבל אם אל אנשים טובים תבוא, שא-נא ברכה להם בשם אביך מחוללך. הוא מאמין כי גם בחלומות יש משום מילוי צבא הימים אשר מונו לאדם על פני הארץ."
דרישת שלום מהכותב, גדושה בפוטנציאל אינסופי, הסולל דרך לחלומות להירקם במחשבות, בלבבות ובמעשים.
בחלומו האוי-טופי, בר המימוש, של הרצל, יש שוויון למיעוטים, חופש דת, הכשרה מקצועית, קואופרטיבים, לימודים לכל, אדמה בבעלות העם ועוד.
מבעד לעלילת הסיפור, נגלה לפנינו מתכון מדוקדק לחברה טובה וצודקת.
כמובן, אפשר להמשיך לשטוף את העפר מעיניו של בנימין זאב הרצל כאילו הוא טעה.
הוא, לא טעה. אנחנו כן. אבל אנחנו גם יכולים לתקן.
ולכן בחרנו שהאפילוג של הרצל יהיה הפרולוג שלנו – הנוער העובד והלומד – דרור ישראל.
בסוכות האחרון ציינו 89 שנים להיווסדה של התנועה ונכנסנו בשערי שנת התשעים. ראשיתה בהתאגדות בני נוער עובדים על מנת לעמוד על המגיע להם במקום העבודה בת"א של 1924. דור טרם הקמת המדינה.
הסתדרות הנוער העובד והלומד היא יצירה ישראלית מקורית. במרכזה, בשנות הקמתה, עמדו השוויון והצדק ומתוכם צמחה, גדלה ונצרפה לֶתנועה הפתוחה לכל נערה ונער. התנועה היא ביתם של בני נוער יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים; נוער מהכפר, מהקיבוץ, המושב והעיר, נוער עובד ולומד, נוער עולה. התנועה היא בית לפעמי הגשמה של חברה חדשה.
החלטנו להעלות מחזה זה מתוך רצון להיסחף לעומקה של תמונה מטלטלת ומרגשת, תמונה אותה שירטט הרצל בעצמו. בשנת ה- 60 לישראל שלנו, לפני 5 שנים, הוצאנו לאור את אלטנוילנד בחמש שפות: עברית, ערבית, רוסית, אנגלית ופעם הראשונה באמהרית. עשינו זאת על מנת שנוכל להדביק בחלום ובמעש את אזרחי המדינה כולם, שותפנו לחיים. תורת חיים זו שבחרנו לאמצה, מצאה ביטוי בעריכה והוצאה לאור, וכעת בשיר ומשחק ובמה. לנו זו הזדמנות לנו לחשוף את הרוחש בתנועתנו, בה אנו גאים.
קהל יקר,
אני מבקש לחקוק על לוח ליבכם, את הידיעה כי לא בשמיים הן התקוות והחלומות הללו אלא קרובים הם אליךָ ואליךְ מאוד מאוד. בפינו ובידינו להחיותם.
ולכם הכותבים, השחקנים, השחקניות, צוות ההפקה והבימוי- תודה ענקית על העבודה הרבה שהשקעתם. במו ידיכם העמדתם לתנועה קבוצה חדשה – קבוצת תיאטרון החלום. וזו, אני מקווה, רק ההפקה הראשונה.
ערב טוב לכולם, סעו בזהירות הביתה.