שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    ציון 70 שנה למרד במחנה ההשמדה והמוות סוביבור

    קורצ'ק - הנוער העובד והלומד - חינוך - שינוי

    פנקס עבודה - המעסיק חייב להחזיר?

    14 באוקטובר 2013

    מפגש בין חניכי גרעין תמר, גרעין נעל"ה בשנת שירות בנוער העובד והלומד, לבין השריד האחרון ממורדי מחנה המוות סוביבור, שכללה גם הפתעה, מפגש עם אח לנשק שהגיע במיוחד מאוקרינה.

    אין כמעט אדם בישראל שלא צפה לפחות פעם אחת בחייו בסרט המרגש "הבריחה מסוביבור". אך מעטים ודאי יודעים שאחד מבין שלושת הניצולים שנותרו מהמחנה ההוא, מתגורר כאן, בישראל, בת"א . בדיור המוגן של "עמיגור", חברה-בת של הסוכנות היהודית.
    מחנה סוביבור היה מחנה השמדה שהוקם בשנת 1942 במזרח פולין כחלק ממבצע ריינהרד, מבצע שמטרתו היתה השמדת כל היהודים שנמצאו בפולין הכבושה. בין היהודים שהגיעו לסוביבור באחד המשלוחים ממינסק בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים, סימיון בניהם, שנפלו בשבי והועסקו במינסק בעבודות כפייה. חלקם של חיילים יהודים אלה לא נשלחו לתאי הגז כשאר היהודים, אלא הוצאו מהמשלוח והועסקו בעבודות כפייה בסוביבור. תוך זמן קצר נוצר קשר בינם לבין המחתרת שהתגבשה במחנה בפיקודו של לאון פלדהנדלר, מי שהיה ראש היודנראט בגטו ז'ולקייבקה בפולין. ראש קבוצת החיילים היהודיים – אלכסנדר (סשה) פצ'רסקי שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום והפך למנהיג הצבאי של המרד.

    המרד נקבע לשעה 16:00 של ה-14 באוקטובר 1943, סמוך לשקיעה ותוכנן בקפידה. במהלכו המורדים חיסלו 11 קציני אס אס ו3 שומרים אוקראינים. מעל ל – 300 אסירים הצליחו לברוח מהמחנה אל היערות.
    לאחר המרד, הגרמנים סגרו את המחנה ודאגו שלא ישארו שרידים וזכר. הם חרשו את האדמה סביב ושתלו תפו"א וכרובים.
    סמיון רוזנפלד, בן 91, התגייס לצבא האדום ב-1940. באוגוסט 1941 נפל בשבי הגרמני; הוא הועבר למחנה ריכוז במינסק, וממנו למחנה המוות סוביבור שבפולין. לאחר המרד סמיון הצטרף ביערות לפרטיזנים וכשהצבא האדום כבש את פולין הצטרף סמיון למתקפה והגיע עם הצבא עד ברלין.
    ביום חמישי נערך מפגש עדות בשפה הרוסית בין חברי גרעין תמר וסמיון רוזנפלד. היה זה יום ההולדת של סמיון והוא קיבל עוגה בהפתעה. אבל ההפתעה האמתית שהגיעה מיד לאחר העוגה והפתיעה את סמיון וכך גם את חברי הגרעין היה ארקדי וייספפיר . ארקדי, בן 93, היה חבר לנשק של סמיון ועבר איתו את השבי אצל הנאצים במחנה הריכוז במינסק כמו גם את המרד במחנה סוביבור. ארקדי חי בקייב שבאוקראינה והוא הגיע לביקור של 24 שעות בישראל. העדות המשיכה עם סמיון ועם ארקדי יחדיו.

    לאחר השיחה התקיים טקס לציון 70 שנה למרד בו הוענקו סמלי 70 שנה למרד בגיטאות ובמחנות ההשמדה לסמיון וארקדי. בטקס השתתפו גם נטליה לדיצ'נקו, הנכדה של אלכסנדר (סשה) פיצ'רסקי, ויובל פרנקל מנכ"ל עמיגור, יוזם המפגש. גם הם קיבלו את סמל המרד. במהלך הטקס קם חבר ותיק ושכנו של פיצ'רסקי, שלא עמד בהתרגשותו וביקש להשוות את פיצ'רסקי לספרטקוס ומרד הגלדיאוטרים מלפני 2,000 שנה.

    לאחר הטקס בשיחת סיכום שנערכה עם רועי יסוד רכז הנוע"ל וחברי הגרעין אמרה ליזה ביסטריצקיה חברת הגרעין "מדהים לראות את הצניעות של האנשים הגדולים האלו. הם אפילו לא חושבים שהם גיבורים."
    קסניה פטרובה (חברת גרעין תמר) אמרה " זה ממש מחזק ומרגש לפגוש את ההיסטוריה מול העיניים. זה ממלא את החיים בתוכן."
    בסוף המפגש נפרדו ארקדי וסמיון בחיבוק ובדמעות. ארקדי אמר "כנראה לא נתראה שוב. היה שלום."
    סמיון הודה לתנועת הנוער העובד והלומד על הבחירה בזיכרון וברך את המשתתפים שלא ידעו צער וכאב כמו שהוא חווה במהלך שנות המלחמה.

     

     

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!