שמי נמרוד דורון, מגרעין עוגן, שכבת החוות, קומונר בקיבוץ מעיין ברוך.
אתמול חזרתי ממשלחת יוצאת דופן. הייתי נציג תנועת הנוער העובד והלומד במשלחת של נציגי תנועות הנוער לסמינר בינלאומי לציון 70 שנה למרד ולבריחה ממחנה ההשמדה סוביבור בפולין. בסמינר השתתפו בני נוער מארצות שונות כמו גרמניה, פולין, רוסיה, בלרוס, אוקראינה, אוסטריה, הולנד,ארמניה, סרביה ומשלחת של 8 אנשים, נציג מכל תנועת נוער מכל קטבי החברה הישראלית. במשלחת הישראלית השתתפו תנועת הצופים, המחנות העולים, מכבי צעיר, הנוער הלאומי, האיחוד החקלאי, השומר הצעיר, בית"ר, ואני כנציג תנועת הנוער העובד והלומד.
במהלך הסמינר דיברנו על נושאים מגוונים וביניהם גם על מרד. מי מרד? למה מרד? ואיפה אנחנו היום?
ביום האחרון בחרנו, הקבוצה הישראלית, לעשות סיור בוורשה. לעשות את מסלול הגבורה, לבקר במילא 18, הבונקר האחרון של המורדים, בככר מורנסקי, מקום נפילתו של מפקד בית"ר במרד, בדז'לנה 34, מרכז תנועת דרור-החלוץ-פרייהייט ובבית הקברות היהודי.
בבית הקברות החלטתי לצלם את אנדרטת הזיכרון ליאנוש קורצ'אק על רקע המילים "המקום שלי לשנות".
יאנוש קורצ'אק וכך גם חברי תנועות הנוער בוורשה בחרו לעמוד מול המלחמה, מול השנאה, מול האנטישמיות, מול הרעב, מול הקור, מול האלימות, מול המוות! ולעשות את הדבר ההפוך, לעשות דבר שכלל אינו מובן מאליו, והוא אולי המרד הכי גדול. הם בחרו בחינוך!
הם בחרו לקחת את המציאות העגומה שהם חיו בה ולשנות, ולהאמין, ולקוות. הם בחרו בחינוך!
גם היום אנו בוחרים בתנועת הנוער העובד והלומד כל בוקר מחדש לעמוד מול המציאות ולשנות. לחנך!
" זהו בעצם סוד כוחה של התנועה: שידעה תמיד לתבוע מאנשיה. היא רצתה לחנך והיא חינכה אנשים מהפכניים, שעמדו ויכלו לעמוד בתקופות שונות ובקטעים קשים על קוממיות העם, על קוממיות האדם בישראל, ועל קוממיות האדם בכלל. רק בכח החינוך שקיבלנו יכולנו כך לעבור את התקופה הזו"
צביה לובטקין
רשמים וכתבים נוספים מהמסע יתפרסמו בהמשך – גם הם באתר שלנו…
