שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    "אין זמן הכנה לחיים יש זמן של חיים" – א.ד. גורדון לרחל

    חוות ההכשרה - במבט לאחור

    שאלות ותשובות - שנת שירות - גרעין מצטרפים

    6 בנובמבר 2013

    ברוח זו של העוז לחיות את החיים לעומקם ואושרם כותבות תמר, ליאת וטולה על חווית שנת השירות שלהם בנוער העובד והלומד - "חוות ההכשרה" שמה.

    השעה 00:30 בלילה. שיר שקט של גלגל"צ מתנגן ברדיו. פלאשה זורק עוד קצת מלח לאורז וסוגר את הסיר. ליאת, דורין ועומר מסביב למחשב מתכוננים ליום פעילות של מחר. בחוץ יושבים עומר הראל ועטר על סיגריה לשיחה שכנראה לא עומדת להגמר בקרוב. גיא, אלון ובכר מרוחים על הספה מול סרט של דיסני, ספק אם עוד ערים. וכל שאר הדיירים, מתפזרים לאיטם לחדרי השינה, למקלחת, שיחת לילה טוב ושינה עמוקה…

    מן הסתם שכל גרעין וכל אדם חווה את חוות ההכשרה בצורה שונה לחלוטין.אנחנו ננסה לתאר את החוויה של גרעין בראש בחוות ההכשרה.
    כמעט בלתי אפשרי לתמצת למילים את כל החוויות, האתגרים, הרגשות, הפחדים והחלומות מהשנה הכל כך חד פעמית הזאת.
    הגענו למקום חדש, לא מוכר, זרים אחד לשני ולמקום, מלאים בחששות וציפיות. מגיל קטן גדלנו בתנועה וזה לא הייה דומה לשום דבר שכבר עברנו, לא חשוב מה דמיינו שיהיה, או במה תיארנו שניתקל בדרכנו.
    בהתחלה הרגשנו שהכל גדול עלינו, אך עם הזמן התחלנו להתרגל לחיים החדשים ויצרנו לעצמנו את המציאות שלנו.
    היומיום בחווה משלב בתוכו צורות שונות ורבות של מפגשים. אתה גם קומונר ומדריך, אתה גם בן גרעין וחניך. והחוכמה היא לדעת לשלב בין שני הדברים האלו.
    איך שנראה היומיום שלך תלוי באיך תבחר לעצב אותו. זה מתחיל באחריות שלך על עצמך. אף רכז קן לא יעניש אתכם אם לא תלכו לגיוסים, אם לא תשקיעו בפעולות, זאת בחירה שהיא רק שלכם, של איזה קומונרים אתם רוצים להיות בשנה הזאת.
    המטרה העיקרית של השנה הזאת, כפי שהיא הייתה אצלנו בגרעין, היא המשימה החינוכית. לקחת אחריות על התנועה, על החברה, על הישוב שבו אתה משובץ.
    זאת ההזדמנות שלכם לחלום על התנועה שלנו בצורה אחרת. מהפכנית יותר, נועזת יותר.
    האמירה: "התנועה לא בסדר.." לא יכולה להאמר יותר. פה אתם התנועה, הגיוסים, הדרכת הבוגרת, מישוץ, הדרכת הצעירה. זה הכל אתם. איך תייצגו את הקן שלכם, כמה שתתנו מעצמכם, ככה תשפיעו על התנועה ותקבלו את הסיפוק הכי גדול שאפשר. אם באמת תבחרו להיות הקומונרים האלה, שבאמת מאמינים בדרך שהם בחרו, אתם תגלו בעצמכם צדדים שלא הכרתם. מלהיות חניך בבוגרת, אתה הופך להיות הקומונר האחראי שפותח את הקן לבד, שמוציא טיולים, שמדריך ילדים בתיכון שקטנים ממנו לפעמים רק בשנתיים, אתם תצטרכו לדבר עם מורים ומנהלים, להיות יצוגיים, לגייס חניכים שמעולם לא שמעו על התנועה. זה נשמע קצת גדול וקשה, אבל זאת חוויה כל כך מגדילה ומעצימה שבמהלכה רוכשים המון כלים ומיומנויות לכל דבר שתבחרו לעשות בהמשך.
    אבל למה מתוך גרעין? למה החוויה הזאת הופכת לדבר כל כך שונה שעושים את זה ביחד ומה זה בכלל אומר?
    המוטיבציה והכח לשנות את המציאות שסביבנו לא יכולה רק לנבוע מתוך האידיאולוגיות והאמונות שלנו. אנחנו חווים כל כך הרבה אכזבות וקשיים בדרך שזה כמעט בלתי אפשרי.
    בגרעין בראש החלטנו להכניס את העשייה החינוכית לתוך היומיום שלנו בגרעין.
    הלכנו ביחד לגיוסים, בנינו ביחד פעולות, צבענו את הקן, באנו אחד עם השני סתם לימי פעילות, הרגשנו אחריות משותפת על מחוז דרום ואחד על השני. הקמנו צוות בגרעין שיתעסק במשימה בתנועה.
    ההרגשה של להדריך בקינים שלנו, שמתפרשים על כל כך הרבה מקומות בארץ, מתוך קבוצה, זאת הרגשה של עוצמה, שיש לי גב, אני לא לבד, אני אחד מתוך גרעין של 18 אנשים שמחנכים ומדריכים. עצם זה שאתה חוזר הביתה מאוחר אחרי יום ארוך בקן ואתה מוצא שם שותפים. הם שותפים כי למרות שלא עברתם ביחד את היום אתם תוכלו לשבת ולדבר, להבין אחד את השני, לעזור אחד לשני, להתרגש אחד עם השני.
    הרבה פעמים בגרעין הרגשנו שהעשייה שלנו בקינים לא מספיקה, שצריך לצאת החוצה, לרחוב. כשחבורה לא קטנה של ילדים בני 18 חיים יחד בבית, בעצמאות מוחלטת, יש משהו באוויר שגורם לך להרגיש שאתה קצת כמו סופרמן. שביחד יש לכם כח לעשות מעבר, לצאת קצת מהגבולות. התעסקנו הרבה במה שקורה בחברה שלנו. אם זה בימי גרעין ואם זה בימי מחוז. הנושאים האלו התחילו לבעור בנו יותר ויותר. הגזענות, האדישות, האלימות, השחיטות. הרגשנו שאנחנו חלק מהחברה הזאת ושאי אפשר לשבת בבית ולעצום את העיניים. יצאנו להרבה הפגנות. לפעמים היינו מיעוט ולפעמים היינו בין המונים. לפעמים הבאנו את החניכים להפגנות, ולפעמים הלכנו עם המשלחת / השכבה / הגרעין. הכנסנו את הנושאים האלו אל תוך ההדרכה שלנו בקינים. תמיד הרגשנו משמעותיים במידה זו או אחרת, אבל גם תמיד הרגשנו שאפשר יותר, שצריך יותר. פתאום הרגשנו שהתנועה שלנו לא רק מדברת, שהיא עושה. והחניכים חלק מזה והשכבה חלק מזה והגרעין חלק מזה.
    אחד הדברים הכי חשובים בשנה הזאת היא לא לשקוע בקשיים, בכישלונות, באכזבות שלנו מאנשים ומעצמנו. אלו דברים שתמיד נמצאים בחיינו בכל דבר שאנחנו עושים. אבל כשיש לצד זה את כל הדברים הטובים, ההצלחות, האהבות, ההתרגשויות, הצחוקים, העילוי שמרגישים כשעושים דברים שתמיד חשבנו שהם מעבר לגבול היכולת שלנו. כל אלו מתעלים על הדברים הקשים יותר.
    החיים בחווה, כמו המשימה, גם הם כוללים את כל אלו. לחיות יחד בכלכלה משותפת, להתחלק באוכל, לחיות עם עוד הרבה אנשים שיש להם הרגלים שונים לחלוטין ממה שאתה מכיר, להקים צוותים גרעיניים שייקחו אחריות על החיים בגרעין, לנקות את הבית פעם בשבוע, ועוד. כל אלו הם דברים מאוד לא פשוטים, אבל שלומדים איך ליישם אותם בגרעין יש תחושה מדהימה של שותפות אמיתית. בנוסף לדברים ש"חייבים" להיות יצרנו לעצמנו תרבות בגרעין. החל מארוחות שישי וסופ"שים משותפים ועד לערבי תרבות מושקעים בימי הולדת ובחגים, או סתם ככה שקצת מתחשק. יצירה משותפת ושיחות ארוכות עד אמצע הלילה.
    הקשרים שנוצרים עם חברי הגרעין הם מיוחדים. אתה נמצא איתם כמעט ללא הפסקה, חווה אחד את השני בהרבה מאוד מצבים. עם כל העצבים, והכעסים והקשיים יוצאים הדברים האמיתיים ונוצרים קשרים מאוד חזקים ואמיתיים. גם את האנשים שאתה בטוח שאתה כבר מכיר אותם הכי טוב שאפשר אתה מצליח לגלות מחדש על הרבה צדדים שלא הכרת.

    החוויה של השנה הזו טומנת בתוכה המון דברים מכל הסוגים והמינים. יש מן הרגשה כזאת כאילו מישהו סובב את הווליום כמה רמות גבוה יותר ממה שהיית רגיל אליו עד עכשיו.
    ניסינו הכי טוב שאנחנו יכולות להעביר לכם את החוויה שלנו. שאין ספק יכולה להיות מאוד דומה וגם שונה בהרבה מובנים מכל חוויה של גרעין אחר.
    מה שאנחנו יודעות להגיד על השנה הזו ממבט לאחור זה שהשנה הזו תרמה לנו כל כך הרבה. צברנו בה מלא ידע וכלים לחיים, מלא חוויות וזיכרונות, מלא קשרים, התפתחנו, התבגרנו, הבנו על עצמנו ועל הסובבים אותנו הרבה דברים. לא היינו מוותרים על החוויה הזו בעד שום דבר שבעולם, והיום אנחנו יכולים להגיד בגאווה שאנחנו היינו חלק מחוות ההכשרה של גרעין בראש!

    תמר, ליאת וטולה
    גרעין בראש

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!