בתחילת חודש אוגוסט, ב-3-8/7, התקיים סמינר המד"צים (מדריכים צעירים) של הקנים הערביים, במחנה של התנועה ביער כפר החורש. בסמינר השתתפו כ-800 חניכים מהקנים הערביים אשר עברו את הפעילות בחוגים מעורבים בין הקנים, כולל חניכים ממרכזי "הקיום המשותף" אשר השתלבו כמו כל חניך אחר. חניכי הסמינר הגיעו מ-32 כפרים וערים מכל רחבי הארץ. ביניהם היו מוסלמים ונוצרים מהעיר ומהכפר, בדואים מהפזורה ועירוניים – חניכים מכל המינים וכל הצבעים.
המטרה המרכזית של הסמינר היא לחנך את בני הנוער על ערכי התנועה ובמרכזו את ערך שוויון ערך האדם, והדבר נעשה תוך דגש על הכשרת הדור הבא של הנהגת הקנים.

הסמינר נשען על שלושה עולמי תוכן מרכזיים:

1. עולם התוכן הראשון הוא שוויון ערך האדם ועל המשמעות של להכריע על היותך בן-אנוש. בסמינר אנחנו מציבים לחניכים את משמעות הבחירה באנושיות וחינוך להומניזם. הבחירה להיות בן אנוש זה עניין של הכרעה ערכית ומודעת להשתמש בשכל האנושי שלנו על מנת לעצב את עצמנו ואת החברה. זהו הדבר שמבדיל בינינו לבין החיות. אנו מבקשים מהחניכים להחליט אם הם רוצים להישאר "רק" בני אדם או להחליט להתפתח דרך פיתוח השכל האנושי והרציונלי על מנת להטיב עם עצמם וקהילתם.
2. עולם התוכן השני הוא הכרות ובירור של שני המושגים: חברה מודרנית וחברה מסורתית. המטרה היא לייצר הבנה עמוקה של המושגים על מנת לאפשר לחניכים לעצב את סביבתם החברתית. החניכים הכירו את ההיסטוריה של החברה הערבית והתרבות האסלאמית (אשר הכילה גם יהודים ונוצרים) ואת ההתקדמות הפילוסופית והמדעית שהיו אחראים לה בימי הביניים, אשר למעשה חוללו הרבה מרעיונות המודרנה. הדגש המרכזי בתוכן הזה הוא שבבסיס החברה המודרנית עומדת ההבנה שאין שום עוול בעולם האנושי שנגרם ע"י כוחות על. מדריכי הסמינר מציבים בפני החניכים את המתח בין חברה מסורתית לחברה מודרנית כאשר הבחירה היא לא טכנולוגית בלבד, אלא הכרעה על להיות חברה שאחראית לגורלה ואיננה נשענת על כוח עליון. במערך החינוכי עומדים על כך שחברה מודרנית יכולה גם להיות דתית ושזה לא פוגע ברצון של חניכי התנועה לקבל וללמוד מהשונה והאחר. המטרה היא שחניכי הסמינר יתגאו בזהותם הערבית ויבחרו להיות פעילים ומשפיעים כלפי חברתם.
3. עולם התוכן השלישי הוא סוציאליזם ודמוקרטיה. החניכים בחנו את הקשר בין דמוקרטיה לסוציאליזם בהיבט הכלכלי והחברתי דרך ביקורת השיטה הקפיטליסטית.

הפעולות בסמינר עוסקות בשלושת עולמות התוכן המרכזיים ומשלבים בתוכם רכישת כלים להדרכה: הובלת קבוצה, קיום דיאלוג, מתודות ומשחקים, אופני פעילות, זהות קבוצתית ומעורבות חברתית. בסמינר החניכים למדו המון על הזהות שלהם ועל מה המשמעות של לבחור להיות מדריך. הסמינר מציף הרבה מאד שאלות קשות אצל החניכים אשר נוגעים ללב הדילמות של נער ערבי הגדל היום במדינת ישראל. בסמינר, החניכים קיבלו סביבה אמיתית ובטוחה לבירור השאלות הללו והתנסו בשבוע בו הם לוקחים על עצמם אחריות בכל מובן ובכך מקבלים כלים לבחור להיות בני אדם אחראיים ומנהיגים.

הבחירה לקיים את סמינר המד"צים של הקנים הערביים על רקע תקופה קשה שכללה את הלחימה בעזה לצד התגברות של גזענות וההתנכלויות כלפי ערביי ישראל. המשמעות של קיום הסמינר היא אדירה והיא מעידה ראשית כל על העבודה החינוכית העמוקה שמתקיימת לאורך כל השנה עם החניכים בקנים ועם הוריהם. העובדה שההורים הרגישו מספיק בטוחים על מנת לשלוח את היקר להם מכול לשבוע ימים בסמינר מרוחק מהבית, נזקפת לזכות מדריכי התנועה. בתקופה הזו, בה יש מתיחות רבה בין יהודים לערבים על רקע מבצע "צוק איתן" לצד פגיעות ועלייה בתופעות גזענות כלפי ערבים, בחירת ההורים מראה אמון גדול במסגרת של הנוער העובד והלומד ובפרט ברכזי הקנים והמדריכים בכל עיר וכפר.

יתרה מכך, העובדה הבלתי ניתנת לערעור זה שסמינר ההכשרה החשוב הזה התקיים למרות הכל ואף הגדיל את מספר החניכים משנה שעברה. זאת למרות שהיו ביטולים של חניכים רבים עקב המצב הביטחוני. המצב הזה משקף קודם כל את הבחירות של ההורים ומראה על הלך הרוח בכפרים והערים בהם פועלים הקנים של הנוער העובד והלומד. שמשמעות של בחירתם היא להיות חלק מהחברה הישראלית למרות כל הקושי והאפליה שקיימת בחברה שלנו. החניכים הללו, שהשתתפו בסמינר של שבוע, למעשה אומרים: אנחנו כאן ונישאר כאן ולכן אנחנו צריכים ללמוד לחיות ביחד ולהיות שותפים, כמו שבתנועה ערבים ויהודים לומדים להיות שותפים.

כרכזת הסמינר, אני חושבת שהסמינר והתוכן שלו חשוב ביותר ורלוונטי מתמיד, דווקא בתקופה הזו. הרגשתי כבוד גדול לרכז סמינר מהסוג הזה וגאה על כך שנפלה בחלקי הזכות לכתוב ולהיות אחראית על התוכן החינוכי שמכשיר את דור העתיד. לאחר שבועות של לחימה וקושי וגזענות שלא נפסקת גם היום, הסמינר החשוב הזה הפיח בלבי תקווה על כך שיש עתיד לקיום משותף בחברה הישראלית. כולי תקווה שהחברה הישראלית ומוסדותיה תזהה ותחבק את הפעולה החינוכית החשובה הזו ושביחד נדאג לעתיד של הנוער.

מרים עווד-מורד

רכזת ההדרכה של הקנים הערביים, הנוער העובד והלומד

החברה ישראלית נמצאת בשעת מבחן. במערכה שסימנה את החברה הישראלית כולה כמטרה, אזרחי ישראל ובעיקר תושבי הדרום ועוטף עזה, מהווים את כח העמידה שלנו. אנשי עוטף עזה, ובהם חניכינו, עומדים בגבורה מול מציאות מאיימת, נעים בין הפוגות בצפון לבין איום מתמיד על החיים.

נורא היה לראות היום בבוקר, מאמר דעה באתר "סרוגים" אשר כותרתו הייתה "מגיע להם". גם לאחר שינוי הכותרת, הכתבה עדיין מציגה עמדה אשר מצדיקה את סבלם של תושבי נחל עוז עקב תמיכתם לכאורה הגורפת בהתנתקות.

הבית שני נחרב בגלל שנאת חינם. גם בעת מחלוקות פוליטיות לגיטימיות, אסור לנו לאפשר שמחה לאיד בוטה ומכוערת שכזו. סבלם של תושבי נחל עוז אשר רק אתמול קברו את דניאל טרגרמן ז"ל, בן ארבעה שנים בלבד במותו, הוא סבלה של החברה הישראלית כולה.

אנחנו מגנים בתוקף את הניסיון לקרוע את החברה הישראלית וסולדים מהניסיון להפוך דעה כזו או אחרת למיצג של שנאה. בימים אלה אנחנו צריכים לעמוד כתף אל כתף, כלל החברה הישראלית. הדברים שעולים מתוך המאמר ראוי היה שלא יתפרסמו בכלל. לא נאחל לאף אחד את הימים הקשים שעוברים על תושבי נחל עוז. תנועת הנוער העובד והלומד תמשיך לתמוך ללא סייג בתושבי וחניכי התנועה בקיבוץ. אנו תובעים מאתר "סרוגים" להתנצל בפני תושבי נחל עוז. עמידתם האיתנה היא ראויה ומהווה מופת לחברה הישראלית כולה.

==

ברק סלע

דובר הנוער העובד והלומד

המש"צים של קן שער הנגב

הורים יקרים,

חוזקה של החברה הישראלית הוא בדור ההמשך שהיא מעמידה להבטחת עתידה, בהכשרה ובהקניית הערכים שהיא מעניקה לו.

סמינר תנועה אחת ראשיתו בשנת 2001. הסמינר הינו סמינר בן ארבעה ימים המפגיש קבוצות בני נוער מקרב חניכי התנועה, יהודים וערבים, מכל רחבי הארץ, לשיחה על השותפות והאחריות היהודית-ערבית בתנועה.

אנו נמצאים כעת, בתקווה, בסופם של ימי לחימה קשים וכואבים אשר גבו מחיר יקר. גם בקיץ זה תנועת הנוער העובד והלומד הייתה פעילה בכל הארץ תוך תשומת לב מיוחדת ליישובי הדרום: התקיימה פעילות עניפה במקלטים ובצידה פעילות הפגתית לחניכים בטווח הטילים. במקביל נעשו מאמצים רבים על מנת לקיים את רובה המכריע של פעילות הקיץ התנועתית כסדרה – מסמינרי הכשרות המדריכים ועד מחנות הקיץ. כל זאת תוך גיוסם של רבים ממדריכי ורכזי התנועה הבוגרים לשירות מילואים.

במהלך ימים אלו התגברה המתיחות בין יהודים לערבים בתוך מדינת ישראל, והידרדרה לגילויים חמורים ביותר של אלימות, גזענות וקיצוניות. תנועתנו, כתנועה יהודית-ערבית-דרוזית, היוותה ותמשיך להוות גורם ממתן בכל מקום בו אנו פועלים, גורם הנאבק על קיומה של הדמוקרטיה הישראלית גם בימים קשים ופועל להרגעת הרוחות ולהעברת מסר של מתינות, שותפות ואחריות חברתית. קיימנו מפגשים רבים בין חניכי ובוגרי התנועה היהודים והערבים, וסמינר תנועה אחת מהווה שיא של מפגשים אלו.

צוות הסמינר – הרכזים והמדריכים – הוא צוות מנוסה אשר הוכשר במיוחד למשימה זו לאורך תקופה ארוכה. הוא מלווה על ידי מרים עווד (רכזת ההדרכה של מעגל הקנים הערביים בתנועה), ומאיר גאליס (רכז הקיום המשותף במחלקת ההדרכה הכלל תנועתית).

כלל החניכים המגיעים לסמינר הינם חניכים בולטים ומשמעותיים בקנים שלהם, אשר עוברים תהליך חינוכי לאורך השנה, ואשר רובם המכריע הדריך השנה בתנועה וידריך גם בהמשך. אנו מאמינים שהמפגש בין חניכים יהודים וערבים אשר דוברים שפות שונות אך מדברים יחד את שפת החולצה הכחולה והשרוך האדום, לצד תכנית סמינר משמעותית ואיכותית אשר נבנתה ומודרכת על ידי צוות מנוסה בתחום מפגשי הקיום המשותף – כל אלה מבטיחים סמינר חשוב ומשמעותי מאין כמותו.

קיום הסמינר בתקופה זו מבטא בראש ובראשונה את רצונכם, הורי החניכים, להמשיך ולתמוך בערכיה ובדרכה של תנועת הנוער העובד והלומד בישראל.

לכן אנו מזמינים אתכם השנה לקחת חלק בסמינר חשוב זה בכך שתגיעו לטקס הסיום של הסמינר אשר יתקיים ביום א' 24.8.14 בקיבוץ רביד. נשמח מאוד לראותכם!

אך טבעי שעולים חששות וקשיים בהחלטה על השתתפות ילדיכם בסמינר בתקופה רגישה זו, אנו נשמח להיות כתובת עבורכם בהתלבטויות או שאלות.

בברכה,

אשכר שחר – רכזת הסמינר 054-6738590
נעמה ינוב – רכזת הסמינר 054-6738789
מאיר גאליס – רכז הקיום המשותף במחלקת ההדרכה הכלל תנועתית 054-6734522

שיעור חברה לעם היהודי
יואב רימר מסכם את מחשבותיו בעקבות אוהל משותף עם בני עקיבא לציון ט' באב

בתחילת השבוע התקיים בכיכר רבין שבתל אביב מפגש ייחודי שהיתה לי הזכות להימנות על מארגניו. אוהל פתוח, שהקימו חברים מתנועות הנוער בני עקיבא והנוער העובד והלומד, אשר ארח דוברים מגוונים מתחומי החברה והרוח ונועד לזמן שיח אחראי סביב נושאים יסודיים בהוויה הישראלית. שיח ביו חברים ותנועות שהמחלוקת ביניהם רבה, אך שותפים בתחושת האחריות לדמותה של החברה הישראלית ולעתידו של העם היהודי. האוהל התקיים, ולא במקרה, סביב המועד הטעון של ט' באב. אני מביא בזאת דברי סיכום אישיים שלי. לא סיכום הדברים שנשאו הדוברים, ולא רק חוויות אלא ניסיון לשתף בהלך הרוח של מחשבותיי במהלך היומיים המיוחדים הללו ושבועות העבודה לקראתם.

הציבור החילוני בישראל, ברובו, אינו מציין באופן מיוחד את ט' באב. גם אצלנו, בתנועת הנוער העובד והלומד, לא הייתה נהוגה התייחסות מרכזית ליום החורבן. זוכרים לא לקיים פעילות "רועשת". לכל היותר עשוי מדריך לקרוא עם חניכיו את מאמרו של ברל- "חורבן ותלישות" מ 1934, ובו נזיפה במדריכי אותה "הסתדרות נוער חלוצית" אשר ארגנו מחנה קיץ ליום תשעה באב. הוא כתב:

"אין להעלות על הדעת כי מדריכי נוער חלוצי, המחנכים אותו ל"חיי הגשמה", כלומר, למאמצי שחרור מן הגלות ותיקון הנגעים והמומים שחלו בנו בעקב החורבן – אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת (יציאה למחנה ביום ט' באב, י.ר) מתוך ידיעה מה הם עושים". ועוד: "לא אשכח, לא אוכל לשכוח, את יום החורבן – היום האיום מכל הימים, יום גורלנו".

בימים אלו, בהם אנו רואים מבעד ליופי ולחוסן שנגלו בחברה הישראלית, גם אלימות, גזענות והדרה מצטרפת ל"נזיפתו" של ברל גם התביעה להיאבק בשנאת חינם עליה ע"פ המסורת חרב בית המקדש השני. שנאת חינם אינה "שנאה נטולת סיבה" כפי שמפרשים רבים, כי אם קנאות וקיצוניות המובילות לאלימות ואשר אינן מותירות מקום לדעות מנוגדות.

"אנשי בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. מפני שנאת חנם שבלבבם חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו ע"י זה לידי שפיכות דמים ולכל הרעות בעולם עד שחרב הבית…"
(הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, העמק דבר, פירוש לתורה)

לשנאה אשר גרמה לחורבן הבית היתה סיבה- היא כוונה כלפי אלה פעלו ע"פ סולם ערכים אחר מאנשי בית שני. יהיה סולם זה שבור ככל שיהיה- עצם ההגעה לכדי שפיכות דמים בשל המחלוקת הערכית מטילה על הקנאים את האחריות על חורבן הבית. הקנאים ככל הנראה לא היו רוב בעם ישראל. הם לעולם אינם רוב. אך האש שהם מבעירים, אש ממש או אש מטפורית, מאיימת על ריבונותו של העם. "האלימות", כפי שאמר ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל – "היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית". מאבק זה בקיצוניות האלימה הוא אחד היסודות למפגש בין שתי התנועות.

זכות גדולה זיכו אותנו השותפים מתנועת בני עקיבא שהזמינו אותנו לקיים יחד עמם את אוהל ההידברות. בעשותם זאת הם למעשה דחפו אותנו לחזור לעצמנו, ולציין מועד חשוב זה אשר יש בו חשיבות אדירה גם עבור אדם שאינו מייחל להקמה פיזית של בית המקדש אלא "רק" לקיום של חברה ישראלית ערכית החיה בשלום (בינה לבין עצמה ועם שכניה והמיעוטים החיים בקרבה). חברת מופת.

דני הירשברג, מזכ"ל תנועת בני עקיבא, ציין כי קריאת מגילת איכה באוהל, בנוכחות חברים משתי התנועות, היתה הקריאה המשמעותית ביותר שנכח בה. ראשית, אני חייב לציין כי אם בעצם נוכחותנו באוהל כבר "הענקנו" לאדם רב פעלים כזה חוויה כה משמעותית- דיינו. אך אם יורשה לי להתחבר לדבריו ולציין כיצד אני מבין את המהלך החשוב הזה, אפנה לפילוסוף היהודי מרטין בובר אשר כתב (ואיני מצליח להיזכר היכן ולכן הציטוט אולי אינו מדויק) כי "ראשיתו של עם-העמים יכולה להיות רק עם אחד אמיתי".

בובר מכוון ליום בו תדע האנושות לנהוג כ"עם של עמים", באחריות הדדית לגורל האנושות ולעתידה על פני כדור הארץ. הוא מבין כי על מנת להגשים פרויקט אדיר מימדים כזה, נדרש מודל מוצלח. מודל זה אינו יכול להיות קהילה הומוגנית ומסתגרת, וגם לא מפגש של בחירים רבי מעלה אך שונים זה מזה שמצליחים לנהוג בכבוד הדדי. הדגם על פיו יכול להתגשם עם-העמים חייב להיות עם מסוים, מגוון ומלא סתירות ומאבקים פנימיים כפי שעם הינו תמיד, אשר מצליח לקיים בינו לבין עצמו ובינו לבין שכניו את אותה "רוח של חברותא", את אותם יחסים הדדיים, זהירים ומלאי כבוד (גם אם אינם נעדרים מחלוקת) שעתידים להתגשם ביום מן הימים בין כל עמי תבל. בובר מבקש לייעד לעם ישראל את התפקיד הזה. השבוע, בתשעה באב תשע"ד, צעדו שתי התנועות צעד זעיר וצנוע בכיוון זה.

קצרה היריעה מסקירה שלמה של השיחות שהתקיימו באוהל. שיחות מרחיבות אופקים, מקוממות בחלקן, עמוקות. שיחות שהותירו שאלות בלב כל השומעים. לעתים, דבריו של דובר דתי היו קלים יותר לעיקול עבור השומעים החילונים. לעתים, להיפך. כל שאלה שנשאלה פתחה צוהר לעולם הנפש העשיר של המשתתפים. השיחות שהתקיימו בהפסקות (המועטות), לכאורה בשולי ההתרחשויות, היו כצפוי, מרתקות. אינספור רגעים אינטימיים וכנים בין אנשים רבים, אשר חלוקים בסוגיות רבות, אבל מוכנים לעמוד זה מול זו פנים אל פנים.

דני הקריא בדבריו באוהל מתוך שירו של אביגדור המאירי:

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?…
… לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם,יְרוּשָׁלַיִם בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!

אבקש להוסיף שאלות לשורות החשובות הללו:

"שאלו לשלום ירושלים. שלא מצאתי כלי מחזיק ברכה לעולם אלא השלום. ועיר זו ששלום בשמה, מה אתם עושים שיהיה בין יושביה שלום? שאם אין שלום ביניהם, איזו תורה אתם מוציאים מציון? תורת צדוקים ותורת פרושים? תורת נוקמים ותורת נוטרים? תורת משה ותורת ישוע ותורת מוחמד, שמאמינים כולם באל אחד, ונבצר מתלמידיהם לשאול אם משלוש תורות עולה הסכמה אחת שתעשה שלום ביניהן?… זו תורת שלום שיוצאת מירושלים? או תורת חורבן שגזרתם בלבכם להביא אלה על אלה?… מופת לעמים אתם מבקשים להיות? או עם ככל העמים שאומרים: בכורתי קודמת לבכורתך?…

מתוך הספר "פנים אל פנים" מאת אלוף הראבן

בסיומו של מפגש מרגש, קל לשכוח שהדרך אליו לא היתה פשוטה. מתוך שעשינו צעד חשוב בהכרת המשותף, נוח להניח בצד את המחלוקות, את תפיסות העולם השונות – ולעיתים, סותרות ומכחישות זו את האמת הגלומה בזו. חלקים מהמפגש הותירו אותי נסער, כועס, מתוסכל. לעתים היה צורך להדק בחוזקה את היד על תחתית הכיסא ולנשוך שפתיים בכדי לאפשר למפגש להתקיים.

אמונתי היום היא שאין דרך אחרת מלבד לאפשר למפגש הזה להתקיים. כל עוד הוא מפגש מאתגר, פורה ותובע תיקון. לא רק הנחת הדעת מתוך ראיית הטוב. לא רק הכרה איש ברעהו בחינת "איש באמונתו יחיה" אלא התמודדות – זה על מוסריותו של זה, זה על עומקו של זה, ויחד כנגד אש הקנאות ברחוב הישראלי ובשם עתידה של החברה הישראלית ומדינת ישראל – כמדינת מופת יהודית ודמוקרטית.

לדוד וכרמל מבני עקיבא, למיכל וגילה, לכל הדוברים שכיבדו אותנו בנוכחותם ולאורחים הרבים- תודה. תודה על שהפכתם את האוהל לאוהלכם והזמנתם אותי לשרות תחת אוהלכם.

יואב רימר, מחלקת הדרכה כלל תנועתית

"בחינות הן דרכה של החברה להגיד לך כמה אתה שווה, אבל אתה לא יכול לתת לחברה להגיד לך מה אתה באמת".

לפני שנכנסתי לשנת שירות, חשבתי לעצמי.. איך אוכל לעזור לעזור ולהדריך בני נוער וילדים, כשאני בעצמי צריכה את העזרה? כלקויית למידה, בלי בגרות ושלל מגרעות כאלה ואחרות, מי יקבל אותי בכלל? איך אוכל לעזור לאחר? נמנעתי מלדבר על שנת שירות כי חשבתי שאין לי למה ללכת, וישר אתגייס.
–
ובכל זאת הגעתי ל"יום חשיפה" בבית הספר החושף לשנות שירות. פגשתי שם את אלעד, שלימים נהיה המדריך שלי. ניגשתי אליו, ודיברנו בשיחה על התנועה, על שנות שירות, על החיים ומה שבניהם.
חזרתי הביתה מבולבלת. מה הקשר שנת שירות עכשיו?
אבל החלטתי שאני נותנת לזה ניסיון והגעתי לפגישה הראשונה.
שם, אמרו לנו ככה – אתם לא קובייה, ריבוע או עיגול. אנחנו לא מעוניינים להכניס אותכם לתבנית. אתם אלו אתם. וככה זה טוב. נבנה איתכם ביחד את המשימה. נמצא תפקיד שמתאים לכם.
הבנתי שהגעתי למקום הנכון.
אחרי המון התלבטויות, חששות, פחדים, רצונות, החלטתי לצאת לשנה הזאת.
–
יצאתי לשנה הזאת ילדה מפוחדת, ביישנית, ולא בטוחה בעצמה.
אני יוצאת ממנה ילדה אחרת, מחוזקת. בזכות מה שקרה במהלך השנה הזאת. זאת הייתה ה-שנה של החיים שלי.
החלטתי ללכת בעקבות משהו שאני מאמינה בו. החלטתי ללכת "כנגד כל הסיכויים", כנגד כל מי שלא האמין, שלא חשב שאצליח, שלא אסיים.
והוכחתי. סיימתי את השנה. בגאווה. והוכחתי בעיקר לעצמי, שזה לא משנה מאיפה אתה, בן כמה אתה, איך אתה נראה, חשוב הרצון שלך!
זאת הייתה שנה עמוסת קשיים, פחדים וחששות. אך עמוסה גם בחויות טובות שישארו איתי לכל החיים.
–
באופן הכי אמיתי וכנה שיש- השנה הזאת הייתה בזכות האנשים שהיו בה. בזכות המלכה- (אוף..)נועם. שאין מילים לתאר כבר את מה שעשית למעני, מה שעברנו ביחד. תודה על הכל.
בזכות החבריי גרעין שלי, שאני אוהבת כל אחד ואחת מכם.
בזכות חבריי צוות חופכרמל, אתם יודעים איזה חלק גדול יש לכם בחיים שלי.
ובסוף- תודה גדולה לכם, המדריכים שלי, שלוויתם אותי בתוך כל השנה הזאת המטורפת הזאת. מאיה, ראם, אלעד, גילי. בזכותכם סיימתי.
ובזכות הסביבה שלי, שבסוף, השתנתה, ואפילו חיזקה ואמרה שהיא גאה בי שעשיתי את הדבר הזה. תודה על השנה הזאת.
חוות ההכשרה, הנוער העובד והלומד, 2013-2014

מיכל עמיקם

בצל הלחימה בעזה וצלילי האזעקות בעיר, ארגנו החודש (יולי) המדריכים מסניף מרכז ראשון לציון ליגת כדורגל לנוער למקומות העבודה.
בליגה השתתפו שמונה קבוצות ממקומות עבודה שונים – מטלמרקטינג דרך מזון מהיר ועד אולמות אירועים, מכל רחבי ראשון לציון.
הקבוצות מונהגות ע"י קפטנים שכל קבוצה בחרה מתוכה, שכתבו יחד את כללי הליגה, ארגנו את חבריהם למשחקים ומובילים כל אירוע בליגת הכדורגל.
הכותרת "כן להתאגדות, לא לאלימות" נבחרה לסמן את הבחירה של נערים עובדים להתאגד, ליצור לעצמם בכוחותיהם המשותפים פעילות חברתית ותרבותית, לייצג בגאווה את מקום העבודה, לשחק בשיתוף פעולה, אווירה ספורטיבית וכבוד הדדי. החניכים במשחקים מעודדים אחד את השני, נותנים עצות, מחזקים ופותרים בעיות בשיחה ובחברות.

לכל ערב יש נושא ופעילות מהנה מחוץ למשחקים – אתגרים, אמנות רחוב, מוזיקה ועוד, לצד תערוכה על תרבות הספורט בישראל, תפריטי שיחה וכדומה.
בין המשחקים לא שוכחים להתווכח על איפה יותר כדאי לעבוד, כמה צריך לקבל החזרי נסיעות, על הלחימה בעזה (גם יצא לנו להיכנס פעמיים לממ"ד באמצע משחק ) ואפילו על אהבה, ילדים ומה שביניהם.

אך הדגש המרכזי הוא כמובן המשחק, כל הקבוצות במתח לדעת מי יהיו הארבע שיעלו לחצי הגמר וכמובן מי תהיה המנצחת הגדולה ותקטוף יום ספורט קבוצתי אתגרי עם סקי מים ופיינטבול, עם המדריכות כמובן.

והקפטנים כבר מתכוננים ליום שאחרי – בשטח דיבורים על מועצה של מקומות העבודה שתמשיך אחרי הליגה ותארגן עוד אירועים ומפגשים לנערים העובדים בעיר.

עברו 5 שנים מאז הרצח שזעזע מדינה שלמה. במוצאי שבת, הראשון לאוגוסט 2009, בשעה 22:40, התפרץ אדם חמוש הלבוש בגדי הסוואה שחורים ועטוי מסיכה לבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת מפגש של בני נוער, והחל לירות בנוכחים. מהירי נהרג ניר כץ (26), מדריך בברנוער, וליז טרובישי (16). בנוסף, נפצעו עוד עשרה בני-אדם. עד היום איש לא הועמד לדין על הפשע הנתעב.

השנה, החליטו חניכי תנועות הנוער בתל אביב לאחד כוחות על מנת להוביל במשותף את טקס הזיכרון אשר התקיים ביום חמישי, ה-31/7, במרכז הגאה בגן מאיר. התנועות וארגונים: הנוער העובד והלומד, איגי, הצופים, השומר הצעיר, המחנות העולים ותנועת תרבות.

בשנים מאז הרצח, הובל השיח הציבורי בנושא בעיקרו ע"י מבוגרים. בני הנוער לא תפסו מקום מרכזי למרות שהרצח כוון כלפי מועדון של נוער. לאחר שבשנה שעברה היו קולות בציבור שהרצח בברנוער לא היה כלל פשע שנאה, הרגישו בתנועות שהגיע הזמן לתת במה לבני הנוער אשר יובילו את הטקס כחלק ממאבקם לחברה עתידית הנקייה מאפליה והומופוביה.

הטקס הוכן ע"י צוות מיוחד ומשותף של חניכי התנועות. הוא כלל קטעים ושירים, כולם בהכנת החניכים. בפתיחת הטקס נאמה איילה כץ, אמו של ניר כץ, וסיפרה על עברה בתנועות הנוער העובד והלומד כבוגרת קן בורוכוב בגבעתיים. היא התרגשה מאד מהעבודה שהטקס הוכן ע"י תנועות הנוער. 

"דווקא הרצח בברנוער עשה אצלי שינוי אדיר. ברור שיש את המקום האישי הפרטי שלי, של הבן שלי שנרצח בפשע השנאה הנורא הזה, והכאב והגעגועים שצפים כל הזמן. אבל קרה לי עוד משהו. כאילו חזרתי בפנים לעידן הזה של התמימות של תנועת הנוער. אז אתם דור הרבה פחות תמים ממה שאנחנו היינו אי שם בשנות ה-70, אבל יש משהו במקום הזה שהזכיר לי את העובדה שכל אחד יכול לעשות משהו, שכל אחד יכול לשנות."

סיקור של הטקס בתקשורת:
מאקו – אסור לשכוח: ארגוני הנוער מציינים 5 שנים לרצח בבר נוער – http://www.mako.co.il/pride-news/local/Article-3b9aa133ddb8741006.htm?Partner=rss
פרוגי – לא שוכחים: טקס לציון חמש שנים לרצח בברנוער – http://www.frogi.co.il/news-magazine/10181.html
 GoGay – "לזכור ולהזכיר שהשנאה יכולה להרוג" – http://gogay.co.il/item.php?id=18209

מובאים כאן במלואם דבר חניכי התנועות לסיכום הטקס. נכתב ע"י מיקול ושון מתנועת תרבות

נאום לעצרת זיכרון 5 שנים לרצח בברנוער

בימים אלו המדינה תוססת וניתן לדמות את מצבה לסיר לחץ השורק לפני התפוצצותו. מצב זה הוא מאוד מסוכן ואפשר לראות זאת על ידי האירועים השונים אליהם אנו נחשפים בשבועות האחרונים במדינת ישראל, הן ברשתות החברתיות והן ברחובות. אירועי מחאה שהמשתתפים בהם הותקפו, קריאות איומים כלפי מגזר שלם באוכלוסיית ישראל וכנגד אנשים מתוך העם בעלי דעות שונות משל אותם מאיימים, קללות, גידופים, תקיפות ושאר ניסיונות להשתיק את האחר.
מה הם ערכי הדמוקרטיה אם לא הענקת מרחב בטוח למגוון האנושי הקיים?

אנו לא נשתוק מול מציאות המאפשרת עליונות אדם אחד על אחר על רקע דעה, רעיון או זהות שונה ככלל!

ביום זה, אנו קוראים לכם להיזכר בפשע השנאה בברנוער שנגרם מאותו היסוד- חוסר היכולת להכיל את השונה. להיזכר באותם אנשים שנפגעו ונרצחו, אנשים שהינם והיו עולם ומלואו ושכל פשעם היה להיות שונים בחברה שמנסה לייצר אנשים שדומים אחד לשני. חברה שמדירה את האדם שלא תואם למבנה הכללי של איך אדם אמור וצריך להיראות בחברה הזו. פשע שנאה זה הוא גילוי מוצהר של להט"בופוביה!
שנאת חינם כלפי קהילה שלמה באוכלוסיית המדינה תוך שכחה מוחלטת של היותם בני אדם שווי ערך.

מילדותנו ומהיום בו נכנסו למערכת החינוך מדברים איתנו על ערכי שוויון, חופש וקבלת השונה. גורמים לנו לשנן משפטים וסיסמאות כמו "האחר הוא אני", הלוא היא סיסמת שנת הלימודים שחלפה, אבל בפועל זהו לא המצב. מתוך מתווה התכנית "האחר הוא אני" של משרד החינוך: "המוסד החינוכי כחלק ממערכת החינוך הינו בבואה של החברה הכללית. השונות הבין-אישית בין התלמידים כפרטים והרב-תרבותיות בחברה הישראלית, הנוצרת ממגוון תפוצות, עדות וזרמים, מזמנת לפתחנו אתגר תרבותי וחברתי, והזדמנות ללמוד להכיל את השונה והאחר במעגלים שונים של חיינו ולהדגיש את ערכי החברה שלאורם נרצה לחיות."
אך אילו מסרים באמת מעניקים לנו מוסדות החינוך ובכלל החברה בה אנו חיים? בשנה האחרונה קראנו על רופא במדינת ישראל הקורא לאנשים מהקהילה הגאה חולי נפש ומבקש את טיפולם ותיקונם, רב מוכר הקורא לאיסור על השכרת דירות לזוגות לסביות, תקיפה של טרנסג'דרית על ידי כוחות המשטרה ומג"ב, באגודה למען החייל נאמר לחייל הומו כי אין לו במה להתגאות, וראינו שאפילו שר החינוך בכבודו ובעצמו מפקפק בהגדרה של משפחה גאה כמשפחה נורמאלית. האדם שאחראי יותר מכל לקדם את החינוך של דור העתיד במדינת ישראל, מתקשה בעצמו להכיל, אז מה אני בתור תלמיד אמור ללמוד מזה?

במקום בו נכשלים מוסדות החינוך במדינתו מתחיל התפקיד שלנו כחברים וכמדריכים בתנועות הנוער השונות. כאן מקומנו בחברה – להדריך את דור העתיד לשינוי בשאיפה לחברה שמכילה מגוון "אחרויות", שאוהבת את השוני, שלא מפחדת לערער על מוסכמות החברה ולהטיל בה ספק.
אנו מקיימים אירוע זה כחלק ממאבקינו בלהט"בופוביה. להט"בופוביה המאפשרת מציאות בה נער ונערה מבולבלות שרק נחשפות לעולם המבוגרים ומנסות למצוא את מקומן ולגבש את זהותן נאלצות לחיות חיים כפולים מתוך החשש להערות בוטות ברחוב, ללעג בבית הספר, לאלימות בבית ובסביבה הקרובה ואפילו להיות "מועף" מבית ההורים, שלצערנו, מקרה זה הוא לא חריג בחיי היומיום של הנוער הלהט"בי.
ביום זה התגבשנו כאן משלל תנועות הנוער והארגונים לקיים אירוע זה כדי לזכור את ההרוגים ברצח הברנוער- ניר כץ וליז טרובישי, את הפצועים ואת שאר בני הנוער שנאבקים לא רק על מקומם בחברה, אלא על חייהם ולהיאבק בשמם במצב הקיים ולפעול עכשיו! לא נחכה שהמצב ידרדר.
בתור בני נוער וחברים בתנועות הנוער השונות אנו קוראים לחברה צודקת, משוחררת, מכילה, חברה שיש בה מקום לכולם והמגוון האנושי בה הוא יתרון, ולא חסרון!

שלום,
אינני יודעת מי קורא את המיילים שמגיעים לכתובת זו, אני מניחה שאתם האנשים אשר מובילים את פעילות קן בורוכוב.
בנותי חזרו אתמול ממחנה הקיץ בכפר החורש עמוסות בחוויות נפלאות ומרגשות ורציתי להביע את תודתי והערכתי לכל המארגנים ולכל הפעילים, אשר תכננו, יזמו והוציאו אל הפועל כזה פרוייקט מדהים!!!

מסע אשר התחיל בקייצת וב"קיץ וזה", וכלל את כל הפעילויות והמורלים ואשר כוונן לנקודת השיא שהתקיימה בספינת המעפילים בכנרת.
תודה על המחשבה, על הרעיונות, על ההשקעה ועל המסירות. זה לא יאומן שכל מה שהתרחש שם התנהל בידי נערים ונערות- אתם נפלאים ומעוררי השתאות!!! . תודה על כל מה שאתם עושים למען ילדנו ולמענכם.

בנותיי חוו חוויה משמעותית ובלתי נשכחת ואפילו כבר "הדביקו" אותי בזה, כאילו הייתי שם איתן. הן לא רק נהנו מהשהות במחנה אלא גם יצאו עם ערך מוסך אודות ארצנו.

תודה על שלא ביטלתם את המחנה, ועל שאפשרתם להן ולכל חניכי הקן ל"התאוורר" מהאווירה הכבדה אשר שוררת כעת בארצנו. תודה על שלא הקלתם ראש ביחס לדאגתנו ושהייתם אוזן קשבת והרגעתם אותנו ההורים, שזה בטוח ושכדאי לצאת למחנה.
תודה למדריכים המקסימים ולכל הצוות הנפלא שהיה שם.

קן בורוכוב מהווה עבור בנותיי משפחה חמה ומחבקת והן כבר מצפות לתחילת הפעילות בשנה הקרובה.

בהצלחה לכל המדריכים והפעילים המקסימים אשר סיימו את י"ב ואשר יוצאים לדרך חדשה!!! אני יודעת שהם יחסרו לבנותיי ובטח לכל מי שעדיין נשאר בקן.

תמר, תודה על ההובלה השלווה ומלאת הבטחון של הקן. ישר כח!!
בהערכה רבה

אמא