תנועת הנוער העובד והלומד, מציינת 90 שנים להיווסדה. תנועת הנוער שצמחה בקרקע הארץ ישראלית הוקמה כארגון של נערים עובדים ומאז הלכה והתרחבה וציבורים רבים הצטרפו. מאות אלפי בוגריה נמצאים בכל חלקי החברה הישראלית ואוצרים בתוכם זיכרונות, חברויות והרבה רעיונות אשר עיצבו את עולמם הערכי גם היום, ביניהם ראשי ממשלה, נשיאים ואנשי רוח בולטים. לאורך שנותיה נדרשה התנועה לאתגרי הלאום והגיבה – הקמת 93 קיבוצים ומושבים בגבולות המדינה, קליטת עלייה, הקמת תנועת בוגרים, הקמת האיגוד המקצועי לנוער, הגנה על הארץ ועוד. במלאת תשעים שנים החלטנו לכנס את ועידת התנועה העשירית – בה יחליטו חניכי התנועה היהודים, הערבים, הדרוזים והצ'רקסיים, מהעיר, מהקיבוץ והמושב, על דרכה של התנועה ועל ייעודה.
השבוע ציינו את תשעה באב, הבית הראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הבית השני, בגלל שנאת חינם. ממלכות ישראל היו חזקות ומשגשגות אך התפוררותן תמיד הייתה פנימית – חברתית ומוסרית. בשנים האחרונות, בתקופת "בין המיצרים", אני חרד על הריבונות השלישית שלנו. עשרים שנים לאחר רצח רבין ושנה לאחר קיץ קשה במיוחד, אפשר לקבוע כי אנחנו נגועים במחלה – שנאה תהומית לאחר. בהיעדר טיפול ראוי, המחלה מתפשטת ומכלה עוד ועוד תאים טובים. זו תהום אמיתית ועמוקה! אם נעשה צעד בכיוון הלא נכון, אנו עלולים למצוא עצמנו בתוך התהום ולא רק על פיה. רק בנייה של גשרים בין הקבוצות השונות תאפשר לנו להתקדם. גשרים של מושגים, גשרים עם רגש, גשרים של הסכמות.
90 שנה שאנו, בתנועה, עמלים על בניית הגשרים. הגשר נבנה כשהמדריכה מקשיבה לחניכיה, כשהריב הופך לשיחה, כשחברות חדשה נולדת, כשחניך מחליט להפוך למדריך, כשהחניכה מחליטה ללבוש את חולצה כחולה ושרוך אדום. גשרים אלה בין החניכים, יאפשרו לכולנו לצעוד ביחד ובבטחה.
בועידה העשירית של הנוער העובד והלומד ייפגשו 1,500 חניכים ומדריכים המייצגים 85,000 חניכים מכל רחבי הארץ. שם יפגשו ביחד גל מירושלים, אנדריי משכונת הדר, טיגיסט מרמת אליהו, ליאת מרגבה ואיברהים מכסייפה. הם יפגשו ויכירו, דבר קטן כל כך אבל ממעט לקרות היום. הם יתווכחו על החברה הרצויה להם, יזהו את המשותף והשונה ביניהם, יעמיקו את זהותם ותפיסתם הערכית. התנועה תהווה עבורם את הגשר שיאפשר להם להזדהות ולהאמין ותאפשר להם לבנות את הגשרים בינם לבין עצמם. כך צומחת אחריות ורגישות חברתית, צומחת מנהיגות.
בוועידה הקודמת, יצחק רבין ז"ל, בוגר הנוער העובד בעצמו, פנה אל החניכים: "אני מצפה דווקא מכם, מתנועות הנוער, לזהות את צרכי השעה. היום הם שונים ומגוונים יותר, יותר אתגרים עומדים בפניכם, ואתם תיבחנו ביכולתכם להמשיך את אשר נדרש להמשיך ולשנות את אשר נדרש לשנות". מילים אלו עדיין מהדהדות בנו – להמשיך באמונה בשוויון ערכו של כל אדם, להמשיך במפגש ובעשייה, לזהות את צרכי השעה ולהתאים את תנועתנו אליהם. הוועידה והמפגש שצפון בה, מציפה אותי באמונה כי הציונות עוד פועמת בחוזקה, וכי אנו סוללים דרך לחברה יהודית-דמוקרטית, צודקת ושוויונית.
שבוע אחרי ט' באב אנו חוגגים את טו' באב. זהו יום חגה של האהבה, של אמון והסרת מחיצות. אני מאחל שהועידה העשירית של הנוער העובד והלומד תיחרט כיום חג לאהבה, יום חג לגשרים הנבנים, שאנו כל כך זקוקים להם היום.
