שליחת כתבה






    אייקון המקום שלי לשנות
    המקום שלי לשנות

    בשביל הילדים שלכם

    תומכים בחקלאי ישראל

    יומן הועידה

    13 באוגוסט 2015

    נועם פרי מגרעין מגל מתכוננת ביחד עם חבריה לעבור לחוות ההכשרה בפתח תקווה. היא קוראת לממשלת ישראל לפעול לתקצוב הולם של שנות השירות בישראל, למען הילדים של כולנו!

     כל כך אירוני לכתוב את זה באמצע סמינר חוות. אנחנו בדיוק באוטובוס, חוזרים מהכנרת, מסיור על סוציאליזם וחלוציות, מוכנים להגיע לחוות ההכשרה בעוד שבועיים. דווקא אז, זה קורה. דווקא אז, עתידה של שנת השירות בישראל נמצא בסכנה.

    לבטל את שנת השירות בארץ אומר למנוע מאיתנו את הזדמנות להיות משמעותיים. זה אומר למנוע מאיתנו להעניק לחניכים שלנו את מה שהקומונרים שלנו העניקו לנו, את כל מה שלמדנו, כל מה שהרגשנו. זה למנוע מאיתנו להתעצב, ללמוד, ללמד, לחנך ולשנות. אי אפשר למדוד את זה בכסף, איך אפשר להכניס עתיד של אוכלוסייה שלמה לתוך תבנית תקציב?

    "הנוער הוא הסיכוי הניצחי לאושר של האנושות" אמר מרטין בובר, אך כנראה שאצלנו מעדיפים להשקיע את העתיד בדברים אחרים. ממשלת ישראל צריכה להבין את התפקיד החשוב שיש ליוצאים לשנות השירות בעתידו של הנוער ובעתידה של המדינה. אם לא יהיו שינשינים לא יהיו תנועות נוער. לא יהיו מחנכים. לא יהיו מנהיגים.

    לצאת לשנת שירות זה להגיד- אני רוצה לתת שנה מהחיים שלי בשביל אנשים אחרים, בשביל ילדים ומבוגרים, בשביל הקנים והסניפים והשבטים, בשביל עצמי. בשביל האמונה שלי שיכול להיות טוב יותר.

    לצאת לשנת שירות זה אומר להאמין בבני האדם, להאמין במדינה. זה להשריש ציונות, לחנך לאהבה, לתמוך בכל כך הרבה בני אדם, קטנים וגדולים, שזקוקים לזה. להיות שם בשביל חניכים, להתעקש ולהילחם עליהם. לראות אותם. להאמין בהם. ומגיע להם, כמה שמגיע להם. הקומונרים שלי נתנו לי כל כך הרבה בשנה שבה הם הדריכו אותי. הם לימדו אותי להאמין בעצמי ולסמוך על עצמי ולתת לעצמי להיפתח וללמוד דברים. איך מחנכים ילד לגדול להיות בן אדם? מאמינים בו. מוכיחים לו שהוא יכול לעשות הכל, מלמדים אותו להאמין בעצמו.

    ומי יעשה את כל זה אם לא המדריך שיגיע לקן וידחוף אותו להנהיג ולקחת אחריות? אם לא המדריכה שהגיעה לסניף וקראה לחניכים שלנ טקסטים נטופי אמונה והגשמה ותקווה? כל כך הרבה נערים וילדים שזקוקים לאדם הזה שיחזיק אותם, שיוכיח להם שאפשר אחרת.

    חוות ההכשרה ושנות השירות הן האוצר של התרבות הישראלית. הן השינוי, הן התקווה לעתיד טוב יותר ולעתיד מכיל ושיוויוני ואוהב. למנוע מאיתנו לצאת לשנת השירות בגלל תקציב, זה להתעלם מההשיגים של חוות ההכשרה, ומהצורה שזה עיצבו את האופי הישראלי.

    אנחנו מבקשים ממשלת ישראל לתת לנו לתרום, לתת לנו להאמין.

    2100 בני נוער מבקשים רק דבר אחד- תנו לנו לתת מעצמנו בשביל הילדים שלכם.


     

    לעמוד הפייסבוק  – נאבקים למען שנות השירות בישראל

    לאתר שנת השירות של הנוער העובד והלומד

    שליחת כתבה
    השארו מעודכנים!