המציאות היום היא מציאות של גזענות ואלימות. כזו שיש בה עליונות ושברור שאם יש מישהו למעלה, יהיה גם מי שיהיה למטה.
וזה לא משהו שעובר. אי אפשר להמשיך לעמוד מהצד, אי אפשר להיות אדישים למציאות הזאת.
הגיע זמן שתתעוררו. אנחנו דור שני של עולים. אי אפשר להמתין עוד 35 שנה שבה הגזענות מנצחת.
חיפוש הזהות לא ייפסק והקרעים יישארו. לא נוכל להסתפק בהגדרה פשוטה של מי ומה אני.
אנחנו צריכים לבחור בלשזור את הזהות האתנית בזהות הישראלית.
אתם, אתם צריכים להיות ממשיכי הדרך של ההורים האמיצים שלכם שעמדו בגאווה במשך דורות ושאפו לעלות לארץ.
הדרך הכי טובה ביותר, הדרך שלנו, היא לשנות את המציאות היא דרך חינוך, דרך הבחירה להיות מנהיגים ומחנכים במפעל הציוני.
אני הייתי בחוות הכשרה באשדוד והדרכתי בבית הספר שלא הכירו בו אתיופים ואם לא הייתי מגיע ומספר להם על העדה וההיסטוריה, אף אחד לא היה עושה את זה. ודברים לא היו משתנים.
תראו איפה אתם נמצאים, היום רק בנוער העובד והלומד סמינר כזה מתקיים, אבל עדיין גם לנו יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור ועוד הרבה עבודה, אבל אני יודע\ת להגיד שזה המקום שלכם להיות מי שאתם ולשנות. באמת.
ואנחנו נצטרך לבנות את זה ביחד.
אל תצאו מהסמינר כמו שנכנסתם, תצאו כשאתם ממשיכי הדרך.
תוציאו לכולם מהראש שהצילו אותנו, שהאתיופים מסכנים.
תלמדו אותם את ההיסטוריה שלנו, את מי שאנחנו.
נסכם במשפט שחניך שלנו אמר:
"אם חותכים את השורשים אי אפשר להצמיח פרחים יפים."
