ההופעה של ליאונרד כהן בקן קרית שמונה

לאונרד כהן, מגדולי המוזיקאים והמשוררים בדורנו, הלך לעולמו ביום ב' האחרון בגיל 82. הידיעה על מותו פורסמה הלילה (ו') לראשונה בעמוד הפייסבוק של כהן, שם הודיעה חברת התקליטים של המוזיקאי, "סוני מיוזיק קנדה", כי "בצער עמוק אנו מודיעים כי המשורר, הזמר והאמן האגדי, לאונרד כהן, הלך לעולמו. איבדנו את גדול בעלי החזון והמהפכנים המוזיקליים". היוצר האגדי, שנחשב לאחד מגיבורי התרבות המרכזיים והמשפיעים ביותר משנות ה-60 ועד ימינו, הוציא לאורך הקריירה הענפה 14 אלבומי אולפן. האחרון שבהם, "You Want It Darker", יצא לפני פחות מחודש, ב-20 באוקטובר 2016, ותואר במקומות רבים כאלבום פרידה אפל בו מפלרטט כהן עם סופו.

כהן, יהודי יליד קנדה, היה מחובר לזהות היהודית שלו – כאדם וכיוצר, ובאוקטובר 73', כששמע על הקרבות המתחוללים בישראל – לא היסס, ומיהר לטוס לארץ כדי לסייע במאמץ המלחמתי ולשיר ללוחמים. בין היתר – הופיע גם במקלטים שונים בכל רחבי הארץ. כך הגיע גם לקן קרית שמונה.

כותב שמעון עשור, במקומון זמן מבשרת:
"בזיכרוני חרוטה תמונה סוריאליסטית מאותה מלחמה נוראית, מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973. כדי שנפשנו, הילדים של שנת 73', לא תושחת, היה גם מי שדאג להעשרת חיי התרבות שלנו, הילדים ששהו במקלטים בקרית שמונה. כך הגיעו אלינו אמני הוליווד לדורותיהם.
אבל ההופעה הכי מרגשת מבחינתי הייתה הופעתו של ליאונרד כהן. זה היה הזוי למדי. מאחר שלא אהבתי את הישיבה הארוכה במקלט, נקראתי במגאפון ע"י המדריך שלי בנוער העובד והלומד להופעה של אושיק לוי במקלט. כך פיתו אותנו – מאחר ואושיק לוי היה הסלבריטאי של התקופה. במקלט התת-קרקעי, על מיטות ברזל דו קומתיות, ארוכות, שבקלות היו מתאימות גם ללוקיישן לסרט על מלחמת העולם השניה, נאספנו שני קשישים שהקפידו לא לצאת מהמקלט בכל ימות המלחמה ואנחנו, שלושה נערים שובבים בגיל העשרה.
בעודנו ממתינים לאושיק לוי, התאכזבנו כשנכנס יהודי אמריקני לבוש מכנסי דגמ"ח צה״ליים וחולצת טי-שירט. האיש התיישב על ארגז ירקות עשוי מעץ, שלף גיטרה מהנרתיק והחל לשיר את סוזאן, ציפור על תיל וגם את ״מי בחרב ומי באש״, שיר שהתברר שכתב תוך כדי המלחמה ואולי אנחנו היינו הקהל הראשון לו השמיע את השיר. רבותי, אתם בהחלט יכולים לקנא בי, זכיתי להופעה כמעט אישית שללאונרד כהן ששר עבורנו, שלושה ילדים מקרית שמונה את כל הרפרטואר שלו. מבחינתי, זו הייתה הקרבה הכי גדולה שהגעתי לאלוהי האמנים. צריך לציין את האמת, לא ממש התרגשנו ממנו, בקושי ידענו מיהו, מי שזכה להערצתנו ולדרישתנו הבלתי מתפשרת לחתימות היה דווקא הזמר אושיק לוי, שצוות לצוות הבידור שנע בין החזית לבין העורף המופגז. לאונרד כהן יקירי, מאז התבגרתי ועל המדף שלי מונחים, לא פחות מ-22 דיסקים שלך, אותם רכשתי בכספי. ואם זה מנחם אותך, בזמן שאני לא שומע משדרי חדשות ברדיו, אני שומע אותך ברוב הזמן."