בתאריך 18.1 בשעות הצהריים נורה למוות בפלג גופו העליון יהודה ביאדגה ז"ל ע"י שוטר. יהודה ז"ל מתווסף לרשימה ארוכה של צעירים יוצאי אתיופיה שנפגעו בגלל אצבע קלה על ההדק.
כל חיי גדלתי בסביבה שהיא "לבנה", בניסיונות להיות שווה, ניסיונות שכשלו מכיוון שבחברה הישראלית שחור לא שווה ללבן.
מאז שאני זוכרת את עצמי התנועה היא מקום עבורי ללמוד ערכים, להכיר את עצמי, את הסביבה, ולהילחם על הדברים החשובים בחברה.
להיאבק למען שוויון.
שוויון, שהובטח לכולנו עוד במגילת העצמאות.
המאבק הזה הוא מאבק של הרבה שנים שבו מתייחסים לקהילה שלנו כאילו אנחנו לא חלק מהחברה הישראלית, שבו מטילים ספק ביהדותנו, או מתייחסים אלינו כאילו אנחנו פושעים.
נמאס שהאצבע קלה על ההדק ברגע שמדובר ביוצאי אתיופיה, נמאס שהמצב בשכונות נשאר אותו דבר כבר למעלה מ30 שנה, נמאס לשמוע איך פוגעים בנו ללא סיבה מוצדקת. אנחנו חלק מהחברה הישראלית אך פעם אחר פעם הדלת נסגרת בפנינו.
המאבק הזה חשוב לי בתור ישראלית אתיופית.
הגזענות, הניכור, הדחייה שאנחנו חווים כקהילה היא לא החוויה שעליה חלמו הורינו.
לכל אדם צריכה להיות הזכות להגנה ולביטחון. אף אחד בחברה הישראלית לא אמור לחיות בהרגשה של פחד.
היום נצא למחאה. המחאה הזאת היא לא רק של הקהילה האתיופית.
היא של מזרחים, אשכנזים, רוסים, עולים חדשים וותיקים, דתיים, יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, נשים, גברים, להט"בים, חרדים. היא של כל החברה הישראלית.
כל מי שקצת אכפת לו מהמדינה שלו, מהאנשים שחיים בה ומאורח החיים שלנו.
כל מי שרוצה שילדיו יגדלו במדינה שבה אין אלימות, גזענות, מדינה שיש בה סובלנות והכלה.
א.ד. גורדון כתב: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".
המאבק הזה הוא מאבק על שוויון ערך האדם בחברה הישראלית.
עלה והגשם!