ביום חמישי התקיים מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. אנחנו כתנועה משתתפים במצעד הזה ובמצעדים נוספים בכל שנה. פגשנו את דיאנה הורשבסקי מקן הגבעה הצרפתית לשיחה קצרה על המצעד. "המצעד הראשון שהשתתפתי בו היה בשנה שעברה פה בירושלים והיה כיף ומרגש. אני אוהבת את המצעד ואת המטרה שלו. הדבר האהוב עלי במצעד זה האחדות שיש והאחווה בקהילה. פתאום להבין שאני לא לבד וכ"כ הרבה אנשים צועדים איתי ונלחמים על מה שחשוב. כולם מגובשים למטרה אחת- זה ממש ריגש אותי.
אני אוהבת את זה שכל שנה המצעד גדל ואנשים פחות מפחדים להגיע ולצעוד ומבינים שהם לא לבד. מרגש אותי לראות שאנשים נלחמים בעד מה שנכון, למרות שניסו להשתיק אותנו. אנשים עדין באים ובוחרים להילחם וזה מאוד חשוב בעיני. ההשתתפות במצעד חשובה לי אישית. בדיוק לפני שנה יצאתי מהארון וחודשיים אחרי זה השתתפתי במצעד. החלטתי להפסיק לפחד להביע את עצמי ולהיות מי שאני רוצה להיות. המאבק הזה היה חשוב לי גם אם לא הייתי חלק מהקהילה- מאבק לזכויות של בני אדם, מאבק לשוויון, לזה שלא יכולים להיות אנשים שנחשבים סוג ב'. מבחינתי זה להילחם לעתיד טוב יותר."
זו היא כמובן לא השנה הראשונה שקן הגבעה הצרפתית משתתף במצעד וצועד יחד כקן. ביקשנו מדיאנה שתספר קצת על היחס למצעד בקן שלה, ומה היא הייתה רוצה שהחניכים שלה ובני נוער בכלל יבינו ממצעד הגאווה
"בקן שלי עוברים על המצעד פעולות וגם אני מדריכה את החניכים שלי בשכבה ח' על הנושא. בקן שלי השיחה על הקהילה הגאה היא לא דבר מבייש, הקן הוא מקום פתוח ואפשר לדבר בו על הכל. לצעוד עם התנועה נותן לי יותר כוח. בתנועה מחנכים לשנות את החברה, ומאמינים שאנחנו אלה שנעשה את זה. צועדים יחד גוש גדול וחזק שמנסה לשנות את החברה הישראלית זה נותן הרבה כוח. אני מרגישה עם התנועה שאני יכולה לשנות משהו כי מעודדים אותי לעשות את זה.
מה שהכי חשוב לי זה שהחניכים שלי יבינו שכל אדם יכול לעשות שינוי ולהשפיע על משהו. גם אם הם רק בני נוער ובכיתה ח' ומרגישים קטנים. להראות להם שיש להם הרבה כוח ושהם יכולים לעשות דברים גדולים ויראו שהם לא לבד ושיש הרבה אנשים שצועדים ונאבקים איתם. הייתי רוצה שכל חניכי התנועה וכל בני הנוער יבינו את זה.
הייתי רוצה שכל בני הנוער יבינו שהמצעד הוא לא משהו רע, ושהקהילה היא לא משהו רע. בחברה הישראלית יש המון קבוצות שונות של אנשים, עדות שונות, דתות שונות ונטייה מינית שונה אבל זה לא משנה. כל אחד הוא בן אדם ולכולנו מגיעים אותם זכויות. שיבינו שהמצעד בא לתמוך ברעיון הזה של שוויון בין בני אדם. אני רוצה שבני נוער ידעו יותר להכיל את מי ששונה מהם. גם לי לפעמים קשה להכיל את כולם- אם משהו מעצבן אותי או לא בדעות שלי- קשה לי להכיל. אני חושבת שזה מאמץ שכולנו צריכים לקחת על עצמנו – להכיל את מי שיש לו דעות שונות, גם אם לא מסכימים על הכל צריכים לקבל אחד את השני.
אני חושבת שזה חשוב לצעוד בירושלים – למרות שזו עיר רגישה. יש פה הרבה קבוצות: חרדים, דתיים, ערבים, נוצרים, מוסלמים וחילונים – הכל מהכל. בין כל הקבוצות יש פה גם אנשים גאים – שהם גם יכולים להיות חרדים או נוצרים. חשוב להכיר בקיומנו ולא להכחיש אותו. אי אפשר לקחת מאנשים זכויות, אי אפשר לא לתת לאנשים לצעוד או להביע את עצמם כי לא מסכימים איתם. צריך להילחם בשנאה. אם נשתוק, נוותר ונשאר בבית, השנאה תגבר ויכולה לנצח. דווקא בירושלים צריך להראות שהחברה הישראלית כ"כ צבעונית ומגוונת ושאין רק סוג אחד או שניים של אנשים. החברה שלנו מגוונת וזה דבר טוב.אני חושבת שהיחס של התנועה לרצח של שירה בנקי שקרה לפני 4 שנים צריך להיות שדווקא בגלל שקרה כאן משהו כזה מפחיד אי אפשר פשוט לדרוך עלינו. אנחנו כן נקום ונלחם חזרה. אי אפשר פשוט לוותר כשקשה. התנועה צריכה לעודד את הנוער לצאת ולהילחם גם כשמפחיד. דווקא כשאנשים אחרים מנסים להשתיק אותנו."
בסוף המצעד דיאנה ביקשה להוסיף עוד משהו לדבריה, שבעינינו מסכם את הכל. "בשנה שעברה אחרי המצעד הראשון שהשתתפתי בו, הבנתי שיש שני דרכים להיאבק- להיאבק בכוח או להיאבק באהבה. זו בחירה שלנו איך לעשות את זה, אבל אני מאמינה שבסוף האהבה תמיד תנצח."