שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

 

האסיפה הישראלית השלישית

לאחר שבשנים האחרונות סחפה האסיפה הישראלית אנשים מכל קצווי הקשת של החברה הישראלית הוחלט להמשיך ולקיים אספות ישראליות ב- 5 מוקדים ברחבי הארץ: ביום חמישי, ט' חשוון, 18.10, יתקיימו אספות בירושלים, חיפה, באר שבע ונצרת עילית. מאות מעגלי שיח ייפרשו לאורכה ולרוחבה של כיכר רבין בתל אביב באירוע המרכזי ביום ראשון, יום הזיכרון הממלכתי (21.10.18 י"ב בחשוון), בהשתתפות עשרות אלפים – אישי ציבור, אזרחים וחניכי תנועות הנוער מכל רחבי הארץ. בין הנושאים בהם תעסוק האסיפה- מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, השבת בישראל, היחס למיעוטים לאור מגילת העצמאות ועוד. האירוע יסתיים בטקס נעילה בהשתתפות דוברים ואמנים.

על סדר יומה של החברה הישראלית מונחות עשרות סוגיות בוערות: הרלוונטיות של מגילת העצמאות בישראל 2018? יציבותה של הדמוקרטיה בישראל, האם במדינה יהודית יכול להתקיים שוויון לכלל המיעוטים? האם נוכל להגיע להסכמה על דמותה של השבת בפרהסיה? 23 שנים אחרי הרצח בכיכר, האם הפנמנו את הלקחים?

"אסיפה ישראלית" תחדש את המפגש בין ציבורים שונים ותדון באתגרים על סדר יומה של החברה הישראלית, כשהמרכזית שבהן היא אופייה ודמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "אין ספק שהבעיה הפנימית היא הבעיה הגדולה ביותר שניצבת כיום כלפי החברה הישראלית. על אף המרחק או הציניות אנחנו באמת מאמינים שרב המשותף מבלי שאף ציבור ירגיש נדחק החוצה" אומר נפתלי דרעי מזכ"ל מועצת תנועות הנוער, ומוסיף:  "אנו מזמינים את הציבור בישראל לקחת חלק."

לצידה של האסיפה ותנועות הנוער הוקמה ועדה ציבורית מייעצת על מנת לעודד את המפגש והדיאלוג ולחזק את המהלך: גם ועדה זו מורכבת מאישי ציבור המבטאים מגוון ציבורים בחברה הישראלית. בין היתר, דליה רבין, פרופ' יולי תמיר, רינו צרור, הרב יובל שרלו, יאיר צבן, נביל עודה, הרב אבי גיסר, הרב יונה גודמן, ד"ר חיים אסא, הרבנית הדסה פרומן, עלי זחאלקה, שרה רוזנפלד, דני הירשברג, נזיר מג'לי, טוני נסר ומזכל"י תנועות הנוער. רבים מהם ינחו מעגלי שיח באירוע.

 

זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה

דליה רבין,  "אסיפה ישראלית ממשיכה את דרכו ואת חזונו של יצחק – לקיים שיח פתוח בחברה הישראלית, שיח שבלעדיו לא תהיה לנו תקומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני מקווה שאסיפה ישראלית תהיה בכל עיר בישראל. זו התקווה שלנו. תנועות הנוער, שלקחו את הלפיד וקיימו את העצרות, החליטו שאין טוב מהמפגש הזה כדי לציין את חזונו של יצחק רבין 23 שנים לאחר הרצח. כולנו זוכרים את הלילה ההוא ומסתכלים קדימה בתקווה לעתיד טוב, פתוח ואוהב יותר במדינה שלנו."

'אסיפה ישראלית' שואפת לקבץ יחד את כל גווני החברה הישראלית מכל צידי המפה מתוך אמונה שהרבגוניות בחברה הישראלית יכולה להפוך למקור לכוח ועוצמה. הפילוג שאנו רואים כיום, המלים הקשות שאנו מרשים לעצמנו לומר בקלות מדי – משתקים את ישראל. המדינה שהוקמה בניגוד לכל הסיכויים, כהגשמה כמעט בלתי אפשרית של חלום אוטופי – עלולה להיגרר לאחור. כל מי שעיניו בראשו יודע שאם יש סכנה קיומית למדינת ישראל זאת הסכנה הפנימית", נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער.

את האסיפה הישראלית מארגנת קואליציית "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה" והיא מושתתת על אמנת היסוד המשותפת שחתמו עליה כלל הארגונים והאישים. מדובר בקואליציה שמובלת על ידי תנועות הנוער בישראל; בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, בית"ר/הנוער הלאומי, השומר הצעיר, המחנות העולים, האיחוד החקלאי, מכבי צעיר, דרור-ישראל ובשיתוף מרכז רבין, קק"ל וארגונים חברתיים. הקואליציה הובילה את עצרות הזיכרון לציון הרצח בשנים האחרונות ועד השנה ה-20 -בה לקחו חלק 100,000 איש. לאחר מכן החליטו ליצור תהליך עומק ארוך טווח שיכלול סדרה של מפגשים בין כל חלקי החברה הישראלית.

תוספת לחזון השלום / יהודה עמיחי

לא להפסיק לאחר כיתות החרבות

לאיתים, לא להפסיק! להמשיך לכתת

ולעשות מהם כלי נגינה.

 

מי שירצה לעשות שוב מלחמה

יצטרך לחזור דרך כלי העבודה.

 

 

המתח הדק בינינו

"את שומרת נגיעה?"
"כן, אבל אפשר לשבת ביחד"
ככה, מצאנו את הדרך. במחוז חיפה של בני עקיבא ישבנו אנו, מועצת חוות של שכבת חוות ההכשרה 2017 וקומונריות מחוז חיפה של בני עקיבא וניסינו, בידיעה של הלהט העתיד לבוא עלינו, ליצור שיחה. לא, לא שיחה. ניסינו, בידיעה של המתח הדק בינינו, ליצור ויכוח.

לפני המפגש, הצפנו חששות. זה דבר חשוב, במיוחד לפני מפגש כזה, לפני מפגש היסטורי כזה בין שתי התנועות. חשש מאוד מרכזי, אשר לא נאמר, אבל צף כל הזמן בחדר – היה החשש מפני השיעמום בשיחה. הציפייה הייתה לעורר ויכוח, שיחה שהיא מעניינת, שמכילה בתוכה התנגשות חזיתית של ערכים. כמו באסיפה הישראלית – המפגש החשוב ביותר של החברה הישראלית בתוך תהליך החשבון והזיכרון – כך הוויכוח הערכי הוא השיח המעניין ביותר.
"בסוף השיחה אשאל אתכם מה צריך לקרות ב10 השנים הבאות"
וכל מה שידענו להגיד לפני המפגש הוא שיחה, הכל מתחיל בשיחה, בדיבור. אבל מתוך השיחה הבנו משהו יסודי ובסיסי – את הבסיס לאלימות.
הבסיס לאלימות, ההיוולדות האמיתית של ההתנהגות האלימה, הוא ההשתקה, תחושת המצוקה של ציבור מושתק שמרגיש שלעולם לא יישמע, שאין לו מה לעשות.
ולכן הכל הוא השיחה. המעגל בו מושמעים הקשיים ונקבעים הגבולות.
ורק שם, כשנקבעים הגבולות, אפשר לזוז ולהתמקם בתוכם.

הנה זה מתחיל

התחלקנו למעגלים. 5 מכל תנועה, 5 מבני עקיבא ו-5 מהנוער העובד והלומד, ישבו במעגל. דיברנו על דמוקרטיה וגבולותיה, על משמעויות האלימות והשפעותיה על החברה. תוך כדי, הוכנסו לשיח מימדים של ציונות, יהדות, צדק, קבלת האחר ואהבת האדם. היה מעניין – מילה שאפשר לשייך אותה למפגש הנ"ל בכמה אופנים שונים.

היה מעניין כי לא התכנסנו על מנת להחליט – התכנסנו על מנת לדבר ולהעלות שאלות משותפות על החברה הישראלית, שאלות שאין להן תשובה. היה מעניין כי המפגש היה מפגש ייחודי, מפגש אחר. היה מעניין כי כל אחד ואחת מאיתנו ישבה על קוצים, ורק חיכתה להגיד את דעתה – ובאותה נשימה – חיכתה לשמוע את כל מגוון הדעות. בעיקר היה מעניין, כי המפגש גרם לנו להבין את משמעות המושג

"תנועת נוער מורכבת מאנשים אינדיוודואלים"- זה נכון שהשיח היה מורכב ברובו משתי דעות שונות ומנוגדות – אך בתוך שתי הדעות האלה, לכל אחת היה את הפרשנות שלה ואת השקפת עולמה.

"ואהבת לרעך כמוך"

בסיכום של המפגש נשארנו עם ההתחלה, נשארנו עם הבקשה המשותפת להסכמה על דבר אחד – מדינה יהודית דמוקרטית. אפשר להגיד הרבה דברים כדי להגדיר יהדות, כדי להגדיר דמוקרטיה. אבל דווקא הדינמיות הזו, החיות של המושגים האלה והיכולת שלנו להגדיר אותם, יוצרת את האפשרות לשיחה עליהם, יוצרת את היכולת שלהם לחפוף ולהגיע לנקודות שישחררו אותן מהקיפאון המפלג בו היו עד לרגעים אלו ממש. "ואהבת לרעך כמוך" זו הקריאה היהודית דמוקרטית שלנו וכשישבנו שם במעגל הבנו, כמדריכות הנוער הישראלי – היהדות והדמוקרטיה לא בשמיים הן, לא נפלאות הן מאיתנו.

 

אנחנו הדור שנולד אחר רצח יצחק רבין ז"ל.

אנחנו הדור שנולד לזעזוע, לחלוקה ברורה, ימין ושמאל.

אנחנו הדור שנולד לזמן שבו אין שלום, אין יכולת להשיג אותו, אין רצון.

אנחנו דור שנולד לאלימות, לא למדנו כלום.

יום הזיכרון לרצח רבין הוא לא לזכרו של האדם שהיה רבין, אנשים מתים כל הזמן.

יום  הזיכרון הוא לזכר הדמוקרטיה שהתפוגגה בהירצחו, הוא לזכר ההסתה שהובילה רצח, לזכר אלימות שהפסיקה את תהליך השלום.

נולדתי 6 שנים לאחר הרצח, התחנכתי על ערכי שוויון, אהבת וקבלת האחר, על שלום – לא אלימות.

על רצח רבין שמעתי בבית הספר, בתנועה, מי הוא היה, מה הוא עשה, מהי דמוקרטיה וחשיבותה, וכיצד השלום שהיה מבעד לדלת התפוגג. בשלוש יריות כדור.

האם הלקח נלמד?

לא למדנו. לא הדור שלי, שמחשיב את רבין להיסטוריה, ולא הדור שגדל עם כהונתו של רבין, שזוכר היכן היה ומה עשה בזמן הרצח הנתעב, שבכה ויבב למשמע החדשות.

האלימות בחברה הישראלית התגברה. מאז שמאלני הוא בוגד העם, ימני הוא קיצוני, חילוני הוא כופר והחברה הערבית אחראית לפיגועים ויש לגרשם.

נולדנו לרגשות שנאה, שנאה לשונה מאיתנו, פתירת בעיות באלימות – לא בדיבור.

מי מאיתנו לא זוכר את הרצח בברנוער, את השוק שכולנו חטפנו עם חטיפת שלושת הנערים ז"ל ומיד לאחר מכן את הרצח של הנער מוחמד אבו חדיר ז"ל. כל המקרים האלה ומקרים נוספים – הם כרסום יסוד הדמוקרטיה.

הבחירה הקשה

החברה הישראלית חוזרת לימים של לפני הרצח, חוזרת לימי ההסתה, השנאה, האלימות שהתחוללה. ולא קל לחיות במציאות כזאת, לא קל להיות חלק מהדור שלנו, שחשוף לכל מהרשתות החברתיות (שהם הבסיס הראשוני להפצת האלימות המתחוללת, הם הכלי הראשוני שכולם בוחרים), דור שאמור לשנות את המציאות, אבל בוחר באפשרות הקלה יותר, לשתוק (תמיד יש יוצאים מהכלל).

אולי לא נולדנו, הדור שלי, בזמן הרצח, בתקופת ההפגנות כנגד ראש הממשלה דאז, וכל מה שלמדנו בימים שלפני יום הזיכרון הוא כל מה שנדע מהיום שחולל שינוי במדינת ישראל, אבל אנחנו חווים את אותו הדבר בימינו אנו.

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" זה לא עוד משפט חרוש שמופיע בכל טקס יום זיכרון, זה משפט שאמור לחלחל בכל אחד מאיתנו.
הדמוקרטיה בארצנו בסכנה, ומה אנחנו ללא דמוקרטיה?

אני לא טלית שכולה תכלת, גם לי יוצאות הערות גזעניות מידי פעם, אני בוחרת להשתנות ולשנות. לא אהיה חלק מהדור שמתעלם, שבוחר לשתוק. אני בוחרת לזכור את הרצח – להילחם על הדמוקרטיה.

בעולמנו, יש המציעים ביקורת חברתית שלא כוללת חניכים ולא ויכוח ולא עיצוב משותף, ביקורת זו, יש האומרים, עומדת בפני עצמה. מן הצד השני, יש שרוצים "חינוך" ללא ביקורת, "חינוך" זה מנסה, בלי שום סיכוי להצליח בכך, להרחיק ערכים ואידיאולוגיה חיצוניים מהחניך ולמנוע ממנו לספוג אותם. שתי צורות חשיבה אלה חסרות סיכוי להשיג את שאיפותיהן במציאות.

ביקורת חברתית בלי שינוי חינוכי היא כדיבורים באוויר, היא איננה משנה ואיננה יכולה לשנות, ביקורת זו ריקה מאחריות וריקה מדרישה להגשמה, היא בוחרת לברוח מהחֶברה לה היא מבקשת עתיד אחר.
המעשה החינוכי שלא מלווה בביקורת החברה, מיותר הוא אף יותר. הוא לא מציע לחניכים שום חלום, אין הוא דורש מהם ואין הוא דורש מעצמו שום מהלך ואפילו אלטרנטיבה הוא לא מציע (שלא לדבר על שינוי החברה בכלל).
על כן, דרוש שילוב בין השניים, שילוב שיבחן את החברה בצורה ביקורתית ומתמידה שרוצה לגלות כל עוול, כל אי-צדק שקיים ולחוֹשׂפוֹ לעין כל. אותה דרך גם תציע פתרון שגם אם רחוק הוא והדרך אליו קשה, היא תפתח תֶלֶם המראה את החזון ולא פחות חשוב מכך, את הדרך אליו.

אך המחנך, כנראה שיעלה במחשבתו אותו הרהור שתוהה "לשם מה?", למה כל העבודה החינוכית הזאת אשר לנו? המחנך שחושב את המחשבה הזאת, מתקשה לראות איך חלומותיו הגדולים על חברת המופת, על החברותא, על השוויון והטוהר, איך הם מתמזגים או אפילו נקשרים בקשר כלשהו, עם המעשה החינוכי הקטן שלוֹ שנדמה והוא מיותר, טיפה קטנה בים החברתי של כל מה שנוגד את עולמו.

המדריך הרואה את סביבתו, בוחן אותה ומבקר אותה, הוא לא יכול להשלים עם מה שרואות עיניו, עם אובדן הדרך והניכור והפערים והאיבה והריחוק ולכן, הוא ישאף בכל נפשו לצייר את החברה שבה הוא חי לפי צו ליבו. במפגש עם חניכיו, ינסה המדריך לקרבם אליו, אל חלומותיו; בחניכיו, הוא רואה את התקווה לחברה טובה להם ולו ולכולם.

על כן צריך המחנך לפתוח ליבו לכל היופי שיכולה להכיל נפשו, לכל דרישה לטוהר שיבקש ליבו, לכל שותפות שימצא: לחיים ולדרך; עליו לעשות זאת כדי לסמן לעצמו את דרכו, אבל לא רק לעצמו כי אם גם לחניכיו, לשותפיו, לחברה כולה המקיפה את חייו ובתוכה הוא נתון. החינוך הערכי הוא כוכב הצפון של החברה, הוא מייצר בלב-ליבה המשוסע את דמותה הרצויה. במעשה מרדני ומהפכני זה, ממזג המחנך בין הביקורת למעשה, הוא לוקח את ייאושו הרב וממנו הוא מצמיח את התקווה.

המדריכה-מחנכת שמודעת לתמונה השבורה של החברה, צריכה לענות לחניכיה ולעצמה את אותה קריאה שקרא יוסף-חיים ברנר הי"ד מול הארץ העזובה והבודדה:

"[…] דרוש, שכל זה יִוָדע בתפוצות-ישראל ושיוָלד בלב צעירינו ה"אף-על-פי-כן!", אותו האעפי"כ, שצריך לבוא תמיד בסוף כל החשבונות השליליים… אף על פי כן! […] מכיוון שלהפסיד אין מה, מכיוון שהשאיפה קוראת להתחיל הכל מבראשית, ויהא מה!…"
(מתוך "ביבליוגרפיה (יהואש)", ה'תר"ף)

מתוך בור הבכי העמוק והשחור של רצח יצחק רבין ז"ל, מתוך הייאוש שעדיין נמצא בכל זיכרון של הרצח; דווקא משם חייבת לעלות הקריאה לחינוך והקריאה לשיחה, הקריאה לאסיפה ישראלית, לא כזאת חסרת תפישת-עולם אלא זאת שתתקרב ותפתח ליבה כדי לשכנע, על מנת להטות את הקו לעבר שאיפתנו שלנו, שאיפת הייעוד שכוננו שבו מקופל חזוננו על מדינה יהודית-דמוקרטית וחברה ברוח החברותא שבמרכזה שוויון ערך האדם, הציונות והסוציאליזם במלוא היקפם.

אי לכך, על אף הייאוש המרחף מעלינו בכל ימות השנה ובמיוחד ביום החשבון והזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל, על אף הקושי שמאיים להרפות את ידינו, אין לנו מה להפסיד מכיוון שבין חזוננו לבין מקומנו עתה, יש רק קו אחד מחבר והוא החינוך. חינוך הילדים, חינוך הנוער, חינוך הצעירים והמבוגרים, חינוך עצמנו; המפגש עם שותפים ועם יריבים. הדיאלוג, הוא הדרך לתקווה, הוא התקווה בעצמו.

לפורטל החשבון והזיכרון של הנוער העובד והלומד – במלאת 22 שנה לרצח יצחק רבין ז"ל >> לחצו כאן

לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל שזורות נקודות מבחן- גלות, שיבה לציון, איבוד האמונה, חזרה בתשובה, השמדה על סף כליה ותקומה. לרבים נדמה כי עם הקמת הריבונות השלישית בארץ ישראל תמו המבחנים, כלו הקשיים והגענו לקץ המעגל האינסופי של חורבן וגאולה. הרי יש לנו "ארץ נהדרת", טובי בנינו ובנותינו נלחמים עליה בחירוף נפש, ובסך הכל על מה יש להתלונן כשאתה חי מוקף במדינות אויב?

אם רצחו אנשים, משפחות, על רקע היותם "אחרים", אזי מדובר בקומץ גזעני ומטורף. ואם עינינו צופות שוב במנהיגי האומה במדי S.S. אין ספק כי מדובר בכמה שסרחו. ואם אוזנינו שומעות את הקריאות האפלות מן העבר שבות אל מרכז השיח, ברור שאנחנו לא יותר מאשר חבורה של "חמוצים" שרק מעצימים את הסבל של כולנו.

בתור מחנך במדינת ישראל, אין אני יכול להתעלם. מהגזענות, מהאלימות, מההומופוביה ומההסתה. מהקריאות שלא לציית לחוק ומחוסר היכולת להגיע לכל הסכמה. ממנהיגים שמוליכים אחריהם המון משולהב בקריאות שטנה, ומהחברה הישראלית שעומדת מן הצד. כי לחיים המשותפים שלנו יחד, כאן, במדינה אליה נשאנו עיניים כמהות במשך אלפי שנים, אורבת סכנה גדולה. כל קצה מושך אליו את אנשיו, וכך אנחנו מתחילים לאבד את המרכז המשותף.

אבל לדמוקרטיה הישראלית המהותית, אבן היסוד לחיים שלנו כאן יחד, יש גם הזדמנות גדולה. 22 שנה לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, מאירועי השבר הגדולים ביותר שחוותה החברה הישראלית, לפתח כולנו מונחת האפשרות לבחור אחרת. לדבר, לשבת יחד, להכיל את המחלוקת ולרצות במגוון. לא לוותר לעצמנו ולדון גם בנקודות כואבות. לא לשכוח ולא לסלוח למסיתים, למלבי השנאה, למקדשי הנפרד. לערוך חשבון נפש לחברה הישראלית כולה. כי זיכרון הרצח יכול להפוך כעת גם למפעל חיים. חיים של ביחד, של חינוך לאהבה ולסובלנות, של דמוקרטיה שלא מסתכמת בבחירות אחת לכמה שנים.

בואו לאסיפה הישראלית. בואו לבחור ביחד.

לאתר האסיפה לחצו כאן

לפורטל החשבון והזיכרון של הנוער העובד והלומד – במלאת 22 שנה לרצח יצחק רבין ז"ל >> לחצו כאן

לפני 22 שנה ירה רוצח מתועב שלושה כדורים שפצעו את הדמוקרטיה והותירו אותה מדממת.
לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נשבענו – "לא נשכח ולא נסלח"! לא ניתן לאיש להרים יד על הדמוקרטיה!

נתנגד לניסיונות להשכיח את הרצח, את ההסתה שקדמה לו ואת חומרת הרצח עבור הדמוקרטיה הישראלית.
אנחנו קוראות לאזרחי ואזרחיות ישראל להתנגד לשיח המסית נגד מנהיגי ישראל וחוקיה הדמוקרטיים.

הדמוקרטיה שלנו עדיין פצועה. האלימות הפכה בישראל לעניין שגרתי, והמחלוקות בין השבטים השונים בחברה הולכות ומתרבות. אנחנו רוצים לקרוא לכם ולכן להשמיע קול זעקה ולהילחם בתופעה אשר לא מאפשרת הסכמה על מחלוקות בחברה הישראלית.
אנו, חניכי ומדריכי תנועת הנוער העובד והלומד, רוצים להזמין אתכם לעמוד עמנו על משמרתה של הדמוקרטיה באסיפה הישראלית, בה ניפגש מכל חלקי החברה – יהודים, ערבים, ודרוזים, דתיים וחילוניים, מהמרכז ומהפריפריה,  בני נוער ומבוגרים, נשים, גברים ומגדרים אחרים. ביחד נתמודד על שוויון ערכו של כל אדם – נשוחח על המחלוקות, נקשיב אחת לשנייה ונמצא את המשותף לכולנו, במטרה לצייר עתיד טוב יותר לחברה הישראלית.

לפרטים נוספים על האסיפה – asefa.org.il

לפורטל החשבון והזיכרון של הנוער העובד והלומד – במלאת 22 שנה לרצח יצחק רבין ז"ל >> לחצו כאן

ביום שני החל מארבע אחה"צ ועד לשעות הקטנות של הלילה יישבו התנועות יחדיו באוהל בכיכר רבין בת"א כדי לקבל במשותף את יום תשעה באב. גם השנה נקרא ונפרש ביחד את מגילת איכה, נקיים שיח חינוכי, ערכי וחברתי בנוגע לאחריותנו על מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית.

בתכנית:
11:30 דוד סעיד – אוהלו של אברהם אבינו
12:30 הרב דולי בסוק – 3 כוחות מתאבקים במחננו, ברל כצנלסון והרב קוק .
13:30 הרב אמיר סנדלר – למה לי לשבור את הכוס בחופה?
14:30 הפסקת צהריים ותפילת מנחה
16:00 מפגש חניכי תנועות הנוער – הנוע"ל ובני עקיבא
19:00 ארוחה מפסקת ותפילת ערבית
20:00 קריאת משותפת של מגילת אייכה
21:00 פרופ' רות גביזון – על ריבונות ישראל
21:40 דוד שמחון סמזכ"ל בני עקיבא ונתי ויימן רכזת מחלקת הדרכה נוע"ל
22:20 הרב יואל בן נון – ריבונות ישראל וירושלים
23:00 מעגלי שיח אל תוך הלילה

אוהלינו יהיה כאוהלו של אברהם אבינו ושעריו יהיו פתוחים לכל אדם ולכל ארגון, למפגש אמיתי, לשיח עמוק ולבחירה בעשייה של תיקון. נילחם יחד לעקירת השנאה, האדישות והריחוק בינינו, ונבחר שוב באהבת חינם.

חברי וחברות התנועות, פעילים חברתיים, אנשי חינוך והציבור הרחב – מוזמנים

ביום ראשון שעבר, (16-17.03.2017, כ"ח-כ"ט באדר התשע"ז) התקיים סמינר חניכי תנועות הנוער בישראל בגבעת חביבה. הסמינר הינו חלק מתהליך רב שנתי שמתקיים בוועדות השונות של מועצת תנועות הנוער בישראל, וכלל בשנים האחרונות יום פתיחת שנה להנהגות התנועות, סמינר הנהגות הנוער והשנה, לראשונה, את האספה הישראלית עם 15,000 משתתפות ומשתתפים.

סמינר חניכי תנועות הנוער מפגיש חניכים וחניכות מכלל תנועות הנוער: דתיים וחילונים, חולצות כחולות וחאקי, ערבים יהודים ודרוזים, לשיח בנושא אחריותנו המשותפת בשמירה וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית. בפתיחת הסמינר שוחחנו על הדמוקרטיה הישראלית כ'אידיאל שאין לו סוף', למדנו על נקודת השבר העמוקה שעברה החברה והדמוקרטיה הישראלית ברצח רה"מ ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ובהסתה שקדמה לרצח. שוחחנו גם על הרעות החולות שעדיין מרחפות מעל לחברה הישראלית בדמות אלימות, גזענות ומגמות אנטי-דמוקרטיות שעלינו, כדברי רבין, "לגנות, להוקיע ולבודד, משום שזוהי אינה דרכה של מדינת ישראל".

לאחר מכן דיברנו על אחריותנו בביסוס הכלי הדמוקרטי העממי לכלל חלקי החברה הישראלית – היא האספה הישראלית אותה כוננו השנה ביום הזיכרון ה-21 לרצח רבין. שוחחנו על החוויה הייחודית שעברנו בהגיענו לכיכרות, בעת ישבנו עם בני נוער אחרים מאיתנו ויחד בשקט ובהקשבה, והסכמנו על הערכים המרכזיים של האספה הישראלית שלנו. זאת, כדי שנוכל בשנים הקרובות, לאחר שתעבור ההתרגשות הראשונית ויצוף השוני מתוך הנוחות שתיווצר, להיות על קרקע יציבה של שיח, הקשבה, ויכוח אך גם הסכמה. לקיים 'מחלוקת לשם שמיים' בדרך לבניית חברה ישראלית טובה יותר. עלינו המחויבות לזכור ולהגשים את שאמר בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני השני ב1898 "אלה מקרבנו, הנכונים היום לתת את כל נפשם לזה, יצטערו אפילו על פסיעה אחת, אם יצליח הדבר לייסד רק חברה חדשה בלי שתהיה גם ישרה יותר".

"עלינו לבסס לעצמנו תשתיות דמוקרטיות, מעין קונגרס חניכי תנועות נוער ומגשימים שיוכלו לשאת את הצורך בהתרחבות הולכת וגדלה של האספה הישראלית."

בפני תנועות הנוער בשנים הקרובות עומד האתגר של ביסוס התשתית הדמוקרטית לקיום שיח על מגוון נושאים בשנים הקרובות. עלינו לבסס לעצמנו תשתיות דמוקרטיות, מעין קונגרס חניכי תנועות נוער ומגשימים שיוכלו לשאת את הצורך בהתרחבות הולכת וגדלה של האספה הישראלית, כך שתוכל להתבסס בעוד ועוד כיכרות ברחבי הארץ. אספה בה נתווכח, נלבן את חילוקי הדעות שביננו ונזכור את אחריותנו המשותפת על העם והחברה.

זו הפעם השנייה שמתקיים סמינר שכזה, המפגיש חניכים מכלל תנועות הנוער בישראל ליומיים של שיחה. בפעם הקודמת לפני כשנתיים, הניחו חניכי התנועות את ההסכמה לקיום עצרת 'זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה' העשרים להירצחו של יצחק רבין ז"ל, עם מעל למאה אלף משתתפים. אנו מקווים שמפגש החניכים הנוכחי יוכל לאתגר הגדול של ביסוס והגדלת האספה הישראלית לעוד שנים רבות.

אמנת היסוד של קואליציית זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה.האמנה נכתבה ונחתמה ע"י התנועות והארגונים המרכיבים את הקואליציה לאחר העצרת ה-17 לזכר יצחק רבין ז"ל.את האמנה מקריאים חברים וחברות מכלל החברה הישראלית.לקריאת האמנה – https://goo.gl/uU82Zj

Posted by ‎זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה‎ on Monday, November 14, 2016

כפי שהסכמנו באמנת קואליציית 'זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה'

"אנו החתומים מטה קוראים בזאת לכל שבטי ישראל ולכל חלקיה של החברה הישראלית להירתם למשימת דורנו בהבנה כי ישראל עומדת בפני הכרעות קשות, הרות גורל והיסטוריות. הכרעות אלה יש לקבל אך ורק באמצעות ההליך הדמוקרטי וערכי המוסר. אנו מבקשים להציב את רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל כתמרור אזהרה בפני החברה הישראלית בעומדה בפני ההכרעות המתפקדות על דלתנו ולהתחייב כי בכל מחלוקת שתהיה בתוכנו תכריע הדמוקרטיה."

תום ויזל, מחלקת הדרכה הכלל תנועתית של הנוער העובד והלומד.

 

דיונים על עתיד הדמוקרטיה הישראלית. סמינר תנועות הנוער בגבעת חביבה.

 

סמינר חניכי תנועות הנוער מפגיש חניכים וחניכות מכלל תנועות הנוער: דתיים וחילונים, חולצות כחולות וחאקי, ערבים יהודים ודרוזים, לשיח בנושא אחריותנו המשותפת בשמירה וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.

לפני כמה חודשים, באמצע נובמבר, התכנסו כ15,000 ישראלים וישראליות למעגלי שיחה וקבלת החלטות לציון יום השנה להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל לפני 21 שנים. "האסיפה הישראלית" הכילה בתוכה א.נשים ממגוון ציבורים, גילאים ועמדות פוליטיות שבחרו להקדיש את הערב לשיחה משותפת בנסיון להסכים ביחד על ערך שצריך להיות הערך המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית.

האירוע אורגן על ידי קואליציית "זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה", שהוקמה לפני חמש שנים על ידי ארגונים חברתיים שונים, ובראשם תנועות הנוער שהיוו גם את הגרעין הקשה של האסיפה הישראלית. חניכי התנועות השונות הגיעו באלפיהם לכיכרות. חולצות כחולות עם שלל שרוכים, חאקי וחולצות לבנות, חניכי הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, הצופים, המחנות העולים, השומר הצעיר, האיחוד החקלאי ועוד.

כשעמדתי על במת העיתונאים במרכזו של כיכר רבין, מוקף מעגלים מעגלים של בני נוער משחקים ביחד משחק פתיחה, מדברים, מתווכחים, מסכימים או לא מסכימים, הרגשתי את הלב שלי מתמלא ומתרגש. הרגשתי גאווה אדירה בתנועה שלי שבחרה בחירה אמיצה ולא פשוטה כדי לחזק את הדמוקרטיה בתקופה שבה היא מותקפת מימין ומשמאל.

"תנועות הנוער דורשות מהחניכים בהן, הסתכלו! התמודדו! אל תפלו לייאוש"

בתקופה בה פוליטיקאים, אישי ציבור וארגונים שונים, בוחרים מידי יום להעמיק את השסע בחברה, לשסות את הציבורים השונים של אלה באלה, להפריט ולהקטין את היכולת של האזרחים במדינה לעצב את חייהם, הבחירה של תנועות הנוער לשאת על עצמן את עולה של הדמוקרטיה, ולהיות אלה שצועקות בקול רם וברור את מה שמנהיגי המדינה אמורים להגיד אינה מובנת מאליה.

פה טמון לדעתי תפקיד המפתח של תנועות הנוער במאבק על הדמוקרטיה בחברה הישראלית. המבנה הפנימי של התנועות, הנותן לחברות

מעגלי שיחה באסיפה הישראלית

מעגלי השיחה – בוחרים את הערך המוביל של האסיפה

בתנועה את הכוח לשנות ולעצב את חייהן הוא מה שמאפשר להן גם לקום ולהוביל את הציבור הרחב בדרך זו. המדריכים הצעירים, הלומדים לקחת אחריות על קבוצה של חניכים, להיות חברים בצוות הדרכה, להנהיג את הקן, הם אלו שיודעים גם לפנות אל ההורים שלהם ולהציע להם להצטרף.

לאדם העומד לבד מול העולם הגדול קשה לראות איך הוא משנה את המציאות שסביבו. כולנו מכירים את התחושה הקשה שאנחנו מוקפים בעוולות ואין לנו איך לשנות ולהשפיע. מי מאיתנו לא אמר לעצמו פעם שאולי עדיף פשוט לא לראות, לא להסתכל, לא להתמודד. תנועות הנוער דורשות מהחניכים בהן, הסתכלו! התמודדו! אל תפלו לייאוש. אני למדתי בתנועה שיש לי לי כח, שאני יכול לשנות את המציאות סביבי. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלי אזרחים שמעורבים בחברה שסביבם, שיש להם מה להגיד עליה ופועלים כדי לשנות ולעצב אותה. בלי אנשים כאלה הדמוקרטיה הופכת למערכת ממשל וחוקים ריקה מתוכן, שבסופו של דבר, תדאג רק למי שכבר יש לו.

במילים אחרות, אני טוען שבלי תנועות הנוער לא תהיה דמוקרטיה בישראל.

יֵשׁ מְדִינָה פּוֹסַעַת בַּדְּרָכִים הַשְּׁמוּרוֹת לְטַיָּלִים

אֲבָל אַף פַּעַם לא עוֹצֶרֶת לְהַבִּיט בַּנּוֹף.

עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת תָּמִיד אֶל אֵפֶר הַשְּׁבִילִים

פֶּן תִּמְעַד מֵעָנָף שׁוֹטֶה, שְׂרוֹךְ פָּתוּחַ, צוּק

אֶל פִּי תְּהוֹם

 

לָאֲדָמָה שֶׁלָּה יֵשׁ צְלִיל גּוֹמֵעַ שֶׁל מַתֶּכֶת

כְּמוֹ שֶׁל מַטְבְּעוֹת-קֻפָּה-פְּעוּרָה-לְעֹדֶף.

בִּבְעֵרַת הַקַּיִץ יֵשׁ לָהּ גַּם מַרְאוֹת שַׁלֶּכֶת

וּרְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ גַּם בִּסְעֹר הַחֹרֶף.

 

לַחַיִּים שֶׁבָּהּ יֵשׁ צֵל שֶׁל הִתְנַקְּשׁוּת וּמָוֶת

בָּאַהֲבָה אֵלֶיהָ יֵשׁ תָּמִיד חֲשָׁשׁ פְּרֵדָה

לָכֵן רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלָּהּ עוֹזֵב מַמָּשׁ עַכְשָׁו אֶת

הָעֲצֶרֶת בַּכִּכָּר. יֵשׁ לוֹ

עֲבוֹדָה

 

מחזור 95' היא אנתולוגיה ספרותית שראתה אור לראשונה בנובמבר 2013, לרגל ציון 18 שנה לרצח יצחק רבין ז"ל.

באסופה משתתפים יוצרים מוכרים כמו: אגי משעול, רוני סומק, דרור בורשטיין, גלעד מאירי, יחזקאל נפשי ומתי שמואלוף, לצדם של יוצרים צעירים שנמצאים בתחילת דרכם הספרותית, והיא כוללת שירים, סיפורים קצרים ומספר איורים.

האסופה נותנת ביטוי ייחודי וראשון מסוגו לרחשי לבם של כותבות וכותבים שחוו את הרצח על בשרם. היצירות בקובץ עוסקות באירוע הדרמטי ממגוון זוויות ונקודות מבט שונות. כך כוללת האסופה שירים שמבטאים את ההלם הראשוני ונכתבו ביום שלאחר הרצח (כמו בשירה של אגי משעול, "4.11.95"), לצד יצירות שעוסקות בניסיונות ההשכחה של הרצח ובהשלכותיו על הדמוקרטיה הישראלית כיום (כמו בסיפורו של גלעד מאירי "העבודה הזאת"). האסופה כוללת גם מספר יצירות של יוצרים מהציבור הדתי-לאומי, שמבטאים נקודת מבט נשכחת בהתייחסות הציבורית לרצח.

לקריאה נוספת ולרכישת הספר – אתר "דרור לנפש"

רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!