שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

אני גרה במרכז הארץ.
רוב הזמן אני לא כל כך מתעניינת במהדורת החדשות ויותר עסוקה בשלי. שמעתי על מילים כמו "ההסלמה בדרום" או מושגים כמו צבע אדום, אבל תמיד שייכתי אותם למלחמות רחוקות.
שנה שעברה הדרכתי במסע עוטף ישראל ולמדתי המון דברים חדשים שלא ידעתי קודם. ידעתם שיש חקלאים שעובדים את האדמה ממש סמוך לעזה? שהשדות האלה הם מה שמפריד בינינו לבין עזה? אם אף אחד לא היה גר שם, לא היה גבול! זה שהם בוחרים לגור שם זה לא מובן מאליו בכלל. הרי כל אחד יכול להגיד לעצמו שהוא לוקח את הרגליים ועוזב כי מי ירצה לחיות שם? עצם זה שהם נשארים שם כל יום, למרות הטילים, ולמרות הבלוני תבערה. – זו פטריוטיות.


במסע טיילנו בכל האזור, והיה גם מצפה שבו ממש ראינו את עזה. זה היה ממש קרוב. מסתבר שהמציאות של ההסלמה ששמעתי עליה היא מציאות יום יומית ל-84 אלף איש שחיים שם. גיליתי על כמה המצב הביטחוני מסוכן, ושאנשים גרים בצורה כזו. ילדים גדלים לילדות כזו.
ואני זוכרת שבהכנה למסע שאלתי במעגל, למה בכלל שמישהו ירצה לגור שם?? למה בכלל נשארים במקום כזה? מי ירצה לחטוף רקטות כל היום? במקום מרוחק ומסוכן?
ובהכנה קיבלתי תשובות. אבל רק כשיצאתי למסע, הבנתי אותן. גיליתי איזו חשיבות לאומית יש לזה. שזו שמירה על הגבולות, שמירה על המדינה שלנו.

נפגשים עם הצועדים

אתמול ישבנו במעגל עם בני נוער שצועדים לירושלים במחאה על המצב הזה. מתוך 25 איש הם היו בערך 10. הם סיפרו כל אחד מהם על מקרה שקרה להם שקשור למצב הביטחוני המסוכן. סיפרו על איך זה לגדול שם בתור ילד, סיפרו על המציאות בפועל וכמה זה מפריע לשגרת חיים שלהם. מישהי במעגל שאלה אם הם חשבו אי פעם לעזוב? ואחד מהם ענה שבחיים לא עלתה לו המחשבה הזו.

אני מחבקת את כל תושבי עוטף ישראל, מחזקת מרחוק, ומקווה שהמדינה תחליט לקחת בידיים את המציאות הקשה הזו ולמצוא פיתרון הגון.

נפגשים עם הצועדים במודיעין

אז מה זה בעצם הסגד?
חג הסגְד הוא חג המאפיין את יהדות אתיופיה חול בכל שנה בתאריך כ״ט בחשוון- 50 יום לאחר יום הכיפורים. השנה החג חל בכ"ט בחשוון ב 7/11/18. חג הסגד הוא מועד מרכזי בלוח השנה של יהודי אתיופיה.
1. שני המקורות המרכזיים לחג הסגְד הם:
מעמד הר סיני שמתואר בספר שמות – במעמד זה נכרתה הברית בין בני ישראל ובין ה'.
2. ש
יבת ציון שמתוארת בספר עזרא ונחמיה. שם חידשו ברית זו כאשר שבו בני ישראל לארצם (ליהודה), ולכן יש קשר הדוק בין חידוש הברית ובין הכמיהה לעלות לישראל.

אז מה מציינים ?
מציינים שלושה דברים: מזכירים את הברית בין עם ישראל ובין ה' ואת מעמד מתן תורה על הר סיני, חשבון נפש אישי וקולקטיבי המאפשר ליהודים אשר התנצרו או התרחקו מהיהדות לחזור לשורשים, להזכיר את הכיסופים והתקווה לעלות לירושלים.
חג הסגְד עזר לשמור על זהותם היהודית והתקווה הגדולה לעלות לארץ ישראל. ובבוא הימים ולהתאחד עם כלל העם היהודי "כמו טיפה אשר שבה לים".
עם העלייה ארצה, ממשיכה הקהילה האתיופית לציין את חג הסגְד בארמון הנציב משם נשקפת ירושלים כולה, חלק מהעדה האתיופית מציינת את החג בכותל המערבי.

את המקור של החג אפשר למצוא בספר נחמיה:
"וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם."

על החשיבות של יום זה לציבור כולו מסביר הרב שרון שלום:
"היה זה באחת השבתות עת הלכתי לבית הכנסת לתפילת מנחה, בדרכי עצר אותי ילד ושאל אותי: "תגיד למה אתה כושי?", במקרה אחר פנה אלי תלמיד ישיבה ושאל: "תגיד היה לכם תנ"ך באתיופיה? האם התפללתם? יש לכם את התורה שלנו? סיפורים אלה מראים על נתק ומרחק בין אחים, בין נורמות ותרבות של אחד לנורמות ותרבות של האחר. שאיפתנו כיהודים החיים במדינת ישראל היום צריכה להיות יצירת חברה בה כל אחד שומר על ייחודו תוך שותפות עם השאר ויחדיו נוצר עם יהודי אחד. איך עושים זאת? זו שאלה שצריכה להעסיק את כלל אנשי החינוך."

לעבודה להגנה ולשלום – עלו והגשימו.
לסרה, למטבק, ולסלם – אוטו וודלאי.

אז תגידי, מה הוביל אתכם לארגן את הצעדה הזאת?

בגדול זה רעיון של "נמאס" וצריך לעורר תשומת לב ולראות שיש פה אנשים ושאנחנו לא שקופים, שאנחנו כאן. אם זאת המדינה ואם זאת הממשלה. להגיד "אנחנו גם פה", באותה מידה שיש אזרח בת"א, בראש פינה או בכל מקום אחר. זה בא מהמקום הזה של "נמאס". שישי שעבר היה שישי בין הקשוחים שהיו לנו כבר הרבה זמן ופתאום זה מעורר לך את המחשבה ואתה אומר "8 חודשים של שריפות, של עפיפונים, בלונים, זו לא שגרה הגיונית". אם הממשלה לא תעשה עם זה משהו, אנחנו נעשה עם זה משהו. זה הגיע מהמקום הזה.

וואו. את אומרת 8 חודשים של שריפות, אז איך נראה בעצם סדר היום שלכם בחיים כרגע?

סדר היום הוא כרגע בלונים כל היום. אנחנו קמים בבוקר עם בלון והולכים לישון עם בלון. יש כל הזמן ריח של עשן, מדורה, ריח של שרוף. זה משהו שמלווה אותך כל היום, 24/7. אני לא מקצינה את זה, זו באמת המציאות. זה נורא קל לשלוח בלונים, זה מאוד זול וזו המציאות שלנו.

זה באמת לא כמו טילים, זה פשוט בא.

כן, זה פשוט וזה הורס באותה מידה. זה שובר אותנו באותה מידה. בעיקר זה שלא מצאנו לזה פתרון, זה מאוד מחזק אותם.

בצעדה עם חברים נוספים

זה הזמן להתעורר

אז מה המסר שלכם לציבור, לחברה הישראלית?

נראה לי ש"להתעורר". אנחנו מצפים שישימו לב. אנחנו מאמינים שאם במשך 8 חודשים זה היה קורה במקום אחר, זה לא היה ממשיך. קל מאוד להגיד "הם בעוטף, הם רגילים", "הם מכירים את המציאות הזאת, הם יודעים להתמודד", אז "בוא לא נגיע להסדר" או "בוא נמשוך את ההסדר" או "בוא לא נזדרז". העוטף מצד אחד רוצים להראות שהם חזקים ויודעים להתמודד עם הכל אבל מצד שני, וואלה, אנחנו לא רוצים להתמודד עם דברים כאלה. אין סיבה שזו תהיה המציאות היומיומית שלנו. זה המסר בגדול, להתעורר על החיים שלנו – האזרחים, הממשלה, אפילו אנחנו, אנחנו צריכים להביא בעצמנו את המציאות שאנחנו רוצים.

להיות שם אחד בשביל השני

בתור מדריכה, מש"צית, מישהי עם הרבה עשייה בתנועה, איך את מדריכה את החניכים שלך על הנושא הזה?

אין לי מה להדריך אותם על הנושא הזה. כל ילד בעוטף יודע להתמודד. מה שאנחנו כנוער בעוטף צריכים זה לחזק אחד את השני, להיות שם אחד בשביל השני – לשאול, לדאוג, לראות מה קורה. מעבר לעניין של לרוץ לממ"ד, יש פה משהו נפשי מאוד עמוק. שם אני נמצאת בתור מדריכה בשביל החניכים שלי.

זה תופס אתכם גם לפעמים באמצע פעולות?

כן, זה קורה, זה לא מוזר לאף אחד.

וחניכים צעירים, איך הם תופסים את המצב?

הם מתמודדים איתו – הם יודעים לרוץ לממ"ד , הם זהירים. זה נראה לי כל מה שהם צריכים לדעת בתור ילדים בכיתה ד'.

נועה והחניכים בטיול של הקן

בטיול של קן גבים

לפרסם, לשתף, להזמין

איזה תפקיד את חושבת שצריך להיות לנוער העובד והלומד ובכלל לתנועות נוער בארץ צריך להיות בשינוי הזה?

קודם כל לבוא, זה המעשה הבסיסי והכי חשוב. לפרסם, לשתף, להזמין אנשים, ליידע אותם על הדבר הזה. כל דבר שיביא אנשים לנקודות שאנחנו עוברים בהם, זה מבורך כי זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים אנשים שיבואו ויראו שגם להם אכפת. מעבר ללבוא ולהיות איתנו אז חשוב לדבר על זה, באמת להשפיע על המצב, זה לא משהו שייפתר מעצמו, אנחנו כבר הבנו את זה.

אני רואה בזה משהו מאוד חשוב, לתנועות נוער שיש להן מקום חשוב במדינה שלנו אז זה מאוד חשוב שהם יבואו כתנועה, במיוחד ליום חמישי.

לסיכום, יש לך איזשהו מסר או משהו להגיד לחניכי התנועה?

לגבי המחאה, אז חשוב לי להגיד שבחמישי באיזור 15:00 אנחנו נהיה בירושלים ונפגין מול הכנסת. בעיני, כבני נוער בתנועה שמשנה דברים, שחשוב לה, אם אנחנו רואים את עצמנו כחניכים בתנועה כזו אז זה מאוד חשוב שנגיע לזה.

מעולה, היה לי מאוד חשוב להכיר את זה. אתם עושים דבר מאוד חשוב. שאפו




ערב טוב! אני שפיק מדריך באבו סנאן, ואני יעל אלון מדריכה בנגב. אנחנו, חניכי הנוער העובד והלומד היהודים, הערבים והדרוזים התחנכנו כולם על שוויון. המאבק הזה הערב הוא של כולנו!

نحن في حركة الشبيبة العاملة والمتعلمة, الطلاب, اليهود, العرب والدروز تربينا جميعا على المساواة. نضال هذا المساء هو نضالنا جميعا.

אני מתרגש להיות כאן הערב אבל גם מגיע עם כאב ופחד.
אני רוצה לפתוח במילים שנדמה שקצת נשכחו: "מדינת ישראל תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת."

ارغب بان افتتح حديثي ببعض الكلمات التي نسيها البعض ولكنها مهمة للغاية, ستحافظ دولة اسرائيل على وعدها بان تقيم مساواة بالحقوق الاجتماعية لجميع مواطنيها دون تفرقة في الدين, العرق والجنس, ستحافظ على حرية الدين, الضمير, اللغة, التربية والحضارة.

מילים חשובות אלו ממגילת העצמאות מזכירות לנו את ההבטחה שעליה הוקמה מדינת ישראל. מדינה יחידה לעם היהודי, מדינה יהודית דמוקרטית עם שוויון זכויות לכלל אזרחיה. חוק הלאום מהווה כתם ענק על המגילה הזאת, על האפשרות שלנו להמשיך לחיות כאן ביחד.

בינינו, היהודים והדרוזים יש ברית עמוקה וחזקה מאוד, עוד מלפני קום המדינה. זה סיפור שעובר מדור לדור במשפחות שלנו. גדלתי בבית על הברית הזו והתחנכתי עליה בתנועה. מצאנו דמיון ושותפות גורל בין העמים. הברית הזו נתנה לנו חוזק ועוצמה והמשכנו ללכת כך ביחד, יד ביד, כתף אל כתף, לבנייתה של המדינה, לשדות החינוך והעבודה ולהגנה על גבולותיה.

באנו לכאן הערב לומר : את הברית הזו לא ניתן לאף אדם ולאף חוק להפר! ! זו לא רק ברית של הגנה על גבולות המדינה, זו ברית של הגנה על דמותה של החברה שלנו!
לא רק ברית דמים. אנחנו תובעים ברית חיים!

انضموا الينا في هتافنا معا- لن نسمح لاي احد ولاي قانون ان يلغي ميثاقنا, هذا الميثاق يجب ان يكون ميثاق لحماية طابع وروح المجتمع الإسرائيلي! وليس فقط ميثاق لحماية حدود الدولة.
ليس فقط ميثاق دم بل ميثاق حياة!

יש פתגם שאומר שכל העדה הדרוזית היא כמו טס נחושת , אם מכים בצד אחד כל הטס יהדהד.
هنالك مثل درزي يقول بان الطائفة الدرزية هي مثل طبق النحاس, ان ضربنا طرفه سيرعد كل الطبق, هذا المثل ينطبق على المجتمع الاسرائيلي اجمع

המשפט הזה נכון לחברה הישראלית כולה! אם פוגעים בציבור אחד במדינת ישראל, כל החברה נפגעת! באנו לכאן הערב לומר לכולם – ערבים, יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, גורלכם גורלנו, גורלנו גורלכם. כולנו ישראלים שווים! השוויון הוא זכות בסיסית וטבעית של כל אזרח. שוויון זכויות ולא חובות! לא לבד ניאבק עליו. ניאבק כולנו יחד!
لا ينبغي لأحد أن يناضل وحده من أجل حقوقه! لن نسمح لأحد أن يمزق المجتمع الإسرائيلي!

אנחנו, בני הנוער, בוחרים לראות בעובדת החיים המשותפים כאן בארץ, על כל המורכבות שלה, לא רק גזרת גורל, אלא, גם אתגר גדול. אם נצליח להתמודד עם האתגר הזה, נזכה להיות חברה טובה יותר עם עתיד טוב יותר.
מבוגרים יקרים, באנו לכאן הערב כדי לתבוע דווקא מכם , אל תתנו לחברה הישראלית להיקרע מבפנים, זו הסכנה הכי גדולה של מדינת ישראל.

שרי ממשלת ישראל, תקנו את חוק הלאום! קחו את מגילת העצמאות והפכו אותה לחוק יסוד!
קראו בה. תראו כמה חכמת חיים יש בה. כמה היא מאפשרת את צמיחתה של המדינה, כמה קדמה ופתיחות יש בה. זכרו, יש דברים שאסור לפגוע בהם. לא נוותר עליה ולא נפסיק לחלום עליה.
לא לאפליה, כן למגילה!
תודה רבה!


"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת."

מתוך מגילת העצמאות


הועידה העשירית של הנוער העובד והלומד יהודים ערבים

תנועת הנוער העובד והלומד היא תנועה ציונית שמעמידה את שוויון ערך האדם במרכזה, תנועה כללית ומשותפת ליהודים, ערבים ודרוזים. ייעוד הנוער העובד והלומד מעמיד במרכזו הקמה של קהיליית קהילות ישראלית, המורכבת משותפות מבחירה של ציבורים שונים בישראל. ייעוד זה מהווה עבורנו חזון להגשמת הציונות בימינו וליצירתה של חברה צודקת ויפה במדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. שותפות זו מבוססת על שוויון בין הציבורים השונים המרכיבים את הישראליות תוך אחריות משותפת של כלל הציבורים על החברה הישראלית כולה.

ייעוד התנועה מבוסס על מגילת העצמאות, שמהווה תשתית ערכית וחברתית למדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. מדינה שנועדה להבטיח את קיומו ואת עצמאותו של העם היהודי במדינתו, תוך הבטחת "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין".

"לאומיות, שאיננה מקפידה על איחודה עם זכויות אדם, מתדרדרת ללאומנות, היזהרו חברים מהניתוק הזה", כך אמר בני בגין (חבר כנסת מסיעת הליכוד), טרם ההצבעה על חוק הלאום.

התנועה מצרה ומודאגת מכך שבחוק יסוד הלאום לא מופיע אזכור להבטחת שוויון הזכויות החברתי של המיעוט הערבי והדרוזי החי במדינת ישראל כפי שמוזכר במגילת העצמאות, ואין ביטוי לקשרי השותפות היהודית ערבית שמתקיימים יום יום ברחבי החברה הישראלית ושצריך לטפח.

"הגישה ההיררכית, המעמידה את היהודית לפני הדמוקרטית, מחמיצה את עומקה וגדולתה של מגילת העצמאות שכרכה את שני המרכיבים יחדיו ללא הפרד: יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית – בדיבור אחד נאמרו, ובדיבור אחד הן מוכרחות להמשיך ולהיאמר. אלה אינן מילים בעלמא. זוהי נשמת אפה של מדינת ישראל." נשיא המדינה, רובי ריבלין

השפה הערבית

סמל הנוער העובד והלומד

השפה הערבית היא חלק מזהותו, ממורשתו ומתרבותו של המיעוט הערבי והדרוזי בישראל. הכרה בשפה הערבית כרשמית היא ביטוי לשוויון זכויות בין העמים.
התנועה רואה בשפה גשר למפגש עשיר ופורה בין תרבויות ועמים החיים יחד במדינת ישראל. ביטוי יפה לכך ניתן לראות בהוספת השפה הערבית לסמל התנועה ולהמנונה בהחלטת הועידה העשירית של תנועתנו, קיץ תשע"ה.
אנו  נמשיך לחנך את כלל חניכינו היהודים, הערבים, הדרוזים והצ'רקסים לאור עקרונותיה וערכיה של מגילת העצמאות, על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל.

הצטרפו אלינו לעצרת המאבק בחוק הלאום, מוצ"ש 4/8/18, ונצעק ביחד – לא לאפליה, כן למגילה!

לחצו כאן לאיוונט (פייסבוק)

"ستكون دولة إسرائيل مفتوحة الأبواب للهجرة اليهودية وللم الشتات، وتدأب على تطوير البلاد لصالح سكانها جميعًا وتكون مستندة إلى دعائم الحرية والعدل والسلام مستهدية بنبوءات أنبياء إسرائيل، وتحافظ على المساواة التامة في الحقوق اجتماعيًا وسياسيًا بين جميع رعاياها دون التمييز من ناحية الدين والعرق والجنس وتؤمن حرية العبادة والضمير واللغة والتربية والتعليم والثقافة، وتحافظ على الأماكن المقدسة لكل الديانات وتكون مخلصة لمبادئ ميثاق الأمم المتحدة".

مقتبس من اعلان الاستقلال

حركة الشبيبة العاملة والمتعلمة هي حركة صهيونية التي تضع مساوات قيمة الانسان في مركزها. الحركة شمولية ومشتركة لليهود، والعرب، والدروز.

يرتكز الهدف المنشود للحركة على إعلان الاستقلال، الذي يشكل أساسًا أخلاقيًا واجتماعيًا لدولة إسرائيل كدولة يهودية وديمقراطية. دولة التي تهدف لضمان وجود واستقلال الشعب اليهودي في دولته، مع ضمان المساواة الكاملة في الحقوق الاجتماعية والمدنية لجميع مواطنيها، بغض النظر عن الاختلاف في الدين أو العرق أو الجنس.

وقال بيني بيغين (عضو كنيست من حزب الليكود)، قبل التصويت على قانون القومية: "القومية الغير صارمة بشأن توحيدها مع حقوق الانسان تتدهور لقومجيه واحذروا ايها الأعضاء من هذا الفصل."

الحركة تأسف وقلقه من قانون اساس القومية، حيث لا يذكر ضمان حقوق اجتماعية متساوية للأقلية العربية والدرزية التي تعيش في دولة إسرائيل كما هو مذكور في إعلان الاستقلال، ولا يوجد تعبير عن الشراكة اليهودية العربية الموجودة في المجتمع الإسرائيلي والتي يجب تعزيزها.

"هذا النهج من التسلسل الهرمي الذي يضع اليهودي قبل الديمقراطية يضيّع عمق وعظمة إعلان الاستقلال الذي ربط بين هذين العنصرين معا دون الفصل بينهم: دولة يهودية وديمقراطية، دولة ديمقراطية ويهودية –  قيلت في سياق واحد، وفي سياق واحد يجب مواصلة قولهم. هذه ليست كلمات لا معنى لها وهي شريان حياة دولة اسرائيل" رئيس الدولة، روبي ريفلين

اللغة العربية

اللغة العربية هي جزء من هوية وتراث وثقافة الأقلية العربية والدرزية في إسرائيل. الاعتراف الرسمي باللغة العربية هو تعبير عن المساواة في الحقوق ب
סמל הנוער העובד והלומדين الشعوب.
ترى الحركة اللغة كجسر إلى لقاء ثري ومثمر بين الثقافات والشعوب التي تعيش معاً في دولة إسرائيل. يمكن رؤية تعبير جيد لذلك بإضافة اللغة العربية إلى شعار الحركة في قرار المؤتمر العاشر لحركتنا، صيف عام 2015.
سنواصل تعليم جميع متدربينا اليهود، العرب، الدروز والشركس على ضوء مبادئ وقيم إعلان الاستقلال، على أسس الحرية، العدالة والسلام، وفقا لرؤية أنبياء إسرائيل.

"الهدف المنشود لحركة الشبيبة العاملة والمتعلمة يستمد صلاحيته وحيويتها من إعلان الاستقلال، ولذا فإننا نقرر ما يلي: إن الدور التاريخي لهستدروت الشبيبة العاملة والمتعلمة هو تأسيس وتطوير دولة يهودية ديمقراطية تكون نواتها الصلبة مجتمعًا من فئات وشرائح مجتمعية اسرائيلية المكون من شراكة العرب, اليهود, الدروز والشركس ومجتمعات الأخرى بغض النظر عن الدين والعرق والجنس والجندر والتفضيل الجنسي ".

مقتبس من الهدف المنشود للشبيبة العاملة والمتعلمة

 


 

(לקריאת מכתבו של אברהם אדגה, 2007)

אברהם היקר,

אנחנו מסלה וספיר, חברים בחוות ההכשרה בנוער העובד והלומד.
אני מסלה, קומונר בעפולה עלית בגרעין "דנא",
אני ספיר קומונרית בקיבוץ גשר הזיו בגרעין "ג'ונאם".
לפני 7 שנים, נפגשנו עם המכתב שלך  לראשונה, היה זה רגע מכריע ומכונן בתנועתנו.
הרגשנו שאנחנו נקראים לדגל ועלינו להכיר בחרדה שלך כחרדה שלנו.
הבנו שאנחנו לא מוכנים לשכוח. אנחנו  לא מוכנים לתת לאומץ ולהקרבה שלהם להישכח.
בלעדיהם החיים לא היו נראים כמו שהם נראים, בלי ההקרבה שלהם והבחירות שלהם אנחנו לא היינו פה .מאז החלטנו לעשות הכל על מנת לספר את הסיפור כפי שראוי לספרו.
וחשוב לנו שתדע שמילותיך מהדהדות בכל העשייה החינוכית שלנו דרך הכלים האלו אנחנו החלטתנו לחנך את החניכים שלנו על סיפור העלייה של הורי, על הסיפור שלנו ושלהם ושל קהילה, על הכמיהה החזקה שהייתה להם בלב ועדיין קיימת.
במערכי הפעולות , צילום והנצחה של סיפורים אישיים של אנשים שעשו את המסע ואסירי ציון , משחק קופסה על המסע לירוסלם , תערוכה חינוכית דרכה אנו מדריכים אלפי בני נוער .
במועצת החניכים  קראנו את מכתבך השלם,  הדבר שהדהים אותנו יותר מכל הוא שכתבת על ניצולי השואה שחיים בארץ שלנו היום בבדידות ובעוני . הכאב שלך על המקום  שהחברה הישראלית נמצאת בה גרם לנו להבין כי אין משמעות לספר את הסיפור שלנו בלי לראות את התמונה המלאה  –
כי זה משנה.
כי המסע עוד לא הושלם.
כי אנחנו עדיין חרדים.
אנחנו חרדים שאנשים ישכחו את הגיור לחומרה , את פרשת הדם
את הזלזול והטלת הספק בכל מי שנחשב יהודי פחות
אנו חרדים שאנשים ישכחו את המחאה של 2015 , את יוסף סלמסה ואברה מנגיסטו
אנו חרדים שימשיכו לנצל נערים עובדים בישראל ,
שישכחו שאנחנו חברה אחת , ושצריך ללמוד  לאהוב את כל חלקיה של ישראל
והאמת היא  שהעשייה החינוכית  לפעמים מרגישה כל כך קטנה אל מול המציאות ,
קל להתייאש , קל להשלים עם המציאות , לבחור בנוחות ולדאוג רק לעצמך – זאת הסיבה שבחרנו לצאת לחוות הכשרה .
בשיחה איתך סיפרת לנו שכשכתבת את הספר שלך המסע אל החלום כשאף אחד עוד לא העז לדבר על זה בארץ , כולם חשבו שאתה משוגע ואף אחד לא היה מוכן להוציא אותו לאור . אז הלכת ומכרת את הסובארו שלך בשביל לממן את ההוצאה .
בשביל לעשות מעשים גדולים שמשנים מציאות צריך להיות מוכנים לשלם מחירים .
בכל בוקר אנחנו מכריעים מחדש, להאמין.
להאמין שנשק ההגנה הטוב ביותר הוא החינוך, להאמין שלמרוד ולהיאבק זה לא עניין של גיל זה עניין של מי שמוכן לעשות מעשה.
ולא אברהם , אם זה תלוי בנו זה לא יהיה לשווא .
אנחנו נאבק על חברה ישראלית שוויונית בה יש מקום לכולם , כדי שזה לא יהיה לשווא .

לעבודה להגנה ולשלום

לכתבה שפורסמה באתר החדשות YNET על מכתבם של מסלה וספיר בתאריך 13/5/18, ליחצו כאן

 

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות והסתיימה ב-8 במאי 1945 בשעה 23:50 עם כניעת גרמניה לכוחות בעלות הברית. מזה יותר מעשור חניכי הנוער העובד והלומד לוקחים חלק בשימור הזיכרון והאתוס היהודי והציוני בסיפורם של מעל למיליון וחצי לוחמים יהודים שלקחו חלק בלחימה.
השנה ציינו 73 שנים ליום בו הובסה החיה הנאצית ע"י בעלות הברית. בנוסף להשתתפות התנועה בצעדה הממלכתית בירושלים, ערכה השנה התנועה יום עיון וטקס בשיתוף פעולה עם עיריית ראשון לציון. הטקס נערך במעמד יו"ר ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, מר אברהם גרינזייד.
בטקס הופיעו חניכי התנועה ואמנים נוספים עם קטעי משחק, שירה וריקוד ברוח הניצחון על גרמניה הנאצית ושחרור אירופה הכבושה ע"י הצבא האדום. בשיאו של הטקס, התקיים מעמד מרגש בו התחייבו חניכי הנוער העובד והלומד בפני הלוחמים הווטרנים להמשיך ולשאת מפעל הזיכרון שהם בנו ולהכיר לדורות הבאים את סיפורם של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה. במעמד אמר אברהם גרינזייד:

"אם נשכח את העבר, לא נדע מה לעשות היום ואיך ייראה מחר.
לכל איש יש שם, השם שלו – גיבור. גיבורים צריך לזכור ולספר מדור לדור. זה חשוב למדינתנו ולעתיד שלנו.
אנחנו רואים בתנועת הנוער העובד והלומד את העתיד, לא רק של ברית ותיקי מלה"ע ה2, אלא של עמנו.
אתם עושים מה שלא עשה אף אחד, אתם איתנו כבר 10 שנים. אנחנו רוצים לספר לכם מה עשינו. אנחנו מעבירים לכם את המקל של העתיד של ההיסטוריה של מלה"ע ה2 ושל גבורתם של היהודים במלחמה.
מאחלים לכם בהצלחה – אנחנו גאים בכם!"

תנועת הנוער העובד והלומד שמה לעצמה מטרה לפעול להרחבת האתוס הציוני והיהודי עליו מחנכים בישראל. בתוך כך, פועלת לציון חגים ומועדים שונים שראוי שיקבלו מקום מרכזי בתודעה הציבורית, ולהעלאת קרנם של הסיפורים היהודיים מעוררי ההשראה, שעיצבו את ההיסטוריה היהודית ושבזכותם אנחנו נמצאים כאן היום. רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד, אמר בטקס:

"תנועתנו חייבת שורשים על מנת להצמיח צמרות.
במשך העשור האחרון ויותר נערכנו, הלכה למעשה, לערב הזה.
ערב של ברית בין הלוחמים לתנועת הנוער העובד והלומד,
ערב של העברת מקל ההיסטוריה מהלוחמים אלינו,
ערב של התחייבות!
…הנוער והצעירים היום זקוקים לאומץ ליבכם וגבורתכם.
אתם מעיין שופע עבורם.
תודה לכם!
בצעירותיכם השבתם את התקווה ובעלותכם ארצה העליתם את התקווה איתכם.
היא, התקווה, נמצאת בינינו עכשיו. זה עלינו."

תוספת לחזון השלום / יהודה עמיחי

לא להפסיק לאחר כיתות החרבות

לאיתים, לא להפסיק! להמשיך לכתת

ולעשות מהם כלי נגינה.

 

מי שירצה לעשות שוב מלחמה

יצטרך לחזור דרך כלי העבודה.

 

 

המתח הדק בינינו

"את שומרת נגיעה?"
"כן, אבל אפשר לשבת ביחד"
ככה, מצאנו את הדרך. במחוז חיפה של בני עקיבא ישבנו אנו, מועצת חוות של שכבת חוות ההכשרה 2017 וקומונריות מחוז חיפה של בני עקיבא וניסינו, בידיעה של הלהט העתיד לבוא עלינו, ליצור שיחה. לא, לא שיחה. ניסינו, בידיעה של המתח הדק בינינו, ליצור ויכוח.

לפני המפגש, הצפנו חששות. זה דבר חשוב, במיוחד לפני מפגש כזה, לפני מפגש היסטורי כזה בין שתי התנועות. חשש מאוד מרכזי, אשר לא נאמר, אבל צף כל הזמן בחדר – היה החשש מפני השיעמום בשיחה. הציפייה הייתה לעורר ויכוח, שיחה שהיא מעניינת, שמכילה בתוכה התנגשות חזיתית של ערכים. כמו באסיפה הישראלית – המפגש החשוב ביותר של החברה הישראלית בתוך תהליך החשבון והזיכרון – כך הוויכוח הערכי הוא השיח המעניין ביותר.
"בסוף השיחה אשאל אתכם מה צריך לקרות ב10 השנים הבאות"
וכל מה שידענו להגיד לפני המפגש הוא שיחה, הכל מתחיל בשיחה, בדיבור. אבל מתוך השיחה הבנו משהו יסודי ובסיסי – את הבסיס לאלימות.
הבסיס לאלימות, ההיוולדות האמיתית של ההתנהגות האלימה, הוא ההשתקה, תחושת המצוקה של ציבור מושתק שמרגיש שלעולם לא יישמע, שאין לו מה לעשות.
ולכן הכל הוא השיחה. המעגל בו מושמעים הקשיים ונקבעים הגבולות.
ורק שם, כשנקבעים הגבולות, אפשר לזוז ולהתמקם בתוכם.

הנה זה מתחיל

התחלקנו למעגלים. 5 מכל תנועה, 5 מבני עקיבא ו-5 מהנוער העובד והלומד, ישבו במעגל. דיברנו על דמוקרטיה וגבולותיה, על משמעויות האלימות והשפעותיה על החברה. תוך כדי, הוכנסו לשיח מימדים של ציונות, יהדות, צדק, קבלת האחר ואהבת האדם. היה מעניין – מילה שאפשר לשייך אותה למפגש הנ"ל בכמה אופנים שונים.

היה מעניין כי לא התכנסנו על מנת להחליט – התכנסנו על מנת לדבר ולהעלות שאלות משותפות על החברה הישראלית, שאלות שאין להן תשובה. היה מעניין כי המפגש היה מפגש ייחודי, מפגש אחר. היה מעניין כי כל אחד ואחת מאיתנו ישבה על קוצים, ורק חיכתה להגיד את דעתה – ובאותה נשימה – חיכתה לשמוע את כל מגוון הדעות. בעיקר היה מעניין, כי המפגש גרם לנו להבין את משמעות המושג

"תנועת נוער מורכבת מאנשים אינדיוודואלים"- זה נכון שהשיח היה מורכב ברובו משתי דעות שונות ומנוגדות – אך בתוך שתי הדעות האלה, לכל אחת היה את הפרשנות שלה ואת השקפת עולמה.

"ואהבת לרעך כמוך"

בסיכום של המפגש נשארנו עם ההתחלה, נשארנו עם הבקשה המשותפת להסכמה על דבר אחד – מדינה יהודית דמוקרטית. אפשר להגיד הרבה דברים כדי להגדיר יהדות, כדי להגדיר דמוקרטיה. אבל דווקא הדינמיות הזו, החיות של המושגים האלה והיכולת שלנו להגדיר אותם, יוצרת את האפשרות לשיחה עליהם, יוצרת את היכולת שלהם לחפוף ולהגיע לנקודות שישחררו אותן מהקיפאון המפלג בו היו עד לרגעים אלו ממש. "ואהבת לרעך כמוך" זו הקריאה היהודית דמוקרטית שלנו וכשישבנו שם במעגל הבנו, כמדריכות הנוער הישראלי – היהדות והדמוקרטיה לא בשמיים הן, לא נפלאות הן מאיתנו.

 

ביום שני החל מארבע אחה"צ ועד לשעות הקטנות של הלילה יישבו התנועות יחדיו באוהל בכיכר רבין בת"א כדי לקבל במשותף את יום תשעה באב. גם השנה נקרא ונפרש ביחד את מגילת איכה, נקיים שיח חינוכי, ערכי וחברתי בנוגע לאחריותנו על מדינת ישראל יהודית-דמוקרטית.

בתכנית:
11:30 דוד סעיד – אוהלו של אברהם אבינו
12:30 הרב דולי בסוק – 3 כוחות מתאבקים במחננו, ברל כצנלסון והרב קוק .
13:30 הרב אמיר סנדלר – למה לי לשבור את הכוס בחופה?
14:30 הפסקת צהריים ותפילת מנחה
16:00 מפגש חניכי תנועות הנוער – הנוע"ל ובני עקיבא
19:00 ארוחה מפסקת ותפילת ערבית
20:00 קריאת משותפת של מגילת אייכה
21:00 פרופ' רות גביזון – על ריבונות ישראל
21:40 דוד שמחון סמזכ"ל בני עקיבא ונתי ויימן רכזת מחלקת הדרכה נוע"ל
22:20 הרב יואל בן נון – ריבונות ישראל וירושלים
23:00 מעגלי שיח אל תוך הלילה

אוהלינו יהיה כאוהלו של אברהם אבינו ושעריו יהיו פתוחים לכל אדם ולכל ארגון, למפגש אמיתי, לשיח עמוק ולבחירה בעשייה של תיקון. נילחם יחד לעקירת השנאה, האדישות והריחוק בינינו, ונבחר שוב באהבת חינם.

חברי וחברות התנועות, פעילים חברתיים, אנשי חינוך והציבור הרחב – מוזמנים

שלום לכולם,

אני עדי טרקיין מגרעין סברס בחוות ההכשרה פתח תקווה, קומונרית בקן אם המושבות בפתח תקווה.

אני רותם פנטהון מגרעין גובז בחוות ההכשרה עפולה, קומונרית בקן עפולה עילית.

אני דורון יאלו מגרעין סברס בחוות ההכשרה פתח תקווה, קומונר בקן לוד גני אביב.

 

עדי, רותם ודורון. דבר הקומונרים 2017

עדי:

אני רוצה להתחיל בלספר לכם על המפעל התנועתי הראשון אליו יצאתי  – סמינר שורשים. בסמינר למדתי המון על המנהיגים שלנו שפרצו את הדרך מאתיופיה לסודן ומשם לישראל, למדתי על נערי כפר בתיה שפתחו בתי ספר יהודיים באתיופיה , ויותר מכל למדתי על קהילת ביתא ישראל שלא הפסיקה לחלום . זה היה רגע שבו הבנתי המון דברים על עצמי, על מי אני רוצה להיות בחברה הישראלית ,מהי הקהילה בשבילי ואיך אני יכולה וצריכה לספר את סיפורי הגבורה האלה. הבנתי שהיותי בת הקהילה האתיופית לא מהווה לי שום סיבה לבושה, להפך, אני מתמלאת גאווה לשמוע את הסיפורים האלה, ללמוד אותם ולחנך עליהם.

רותם:

המפגש הראשון שלי עם התנועה היה במסע לפולין אליו יצאתי בכיתה י"ב יחד עם הקבוצה שלי. הדבר שהכי זכור לי משם זה אותם אנשים שבחרו להיות ה"עומד מן הצד", אלו אותם אנשים  שלא רצחו יהודים בעצמם, או התעללו בהם אבל גם לא עשו שום דבר בשביל לשנות את המציאות, בשביל להשפיע עליה. שאלנו את עצמנו בקבוצה מול איזה דברים אנחנו עומדים מן הצד במציאות של היום, והבנתי  שאולי כל הזמן הזה הייתי אני ה"עומדת מן הצד" בנוגע לקהילה שלי.

איפה אני הייתי כשהשפילו אותנו כי אנחנו שחורים?

איפה אני הייתי בהפגנות על יוסף סלמסה?

איפה אני הייתי כשאברה מנגיסטו נלקח בשבי?

אני מרגישה שתמיד הייתי עומדת מן הצד ותמיד אמרתי לעצמי שהגזענות לא תשתנה ושאף אחד לא יוכל לשנות אותה, אפילו בקצת, כי זה משהו שלא ניתן לשינוי. המציאות המייאשת הייתה כל כך חזקה, עד שהפסקתי להאמין, וזה גרם לי לעמוד מן הצד לגבי כל העוולות בחברה הישראלית. כי גם כששמעתי על נער שניצלו אותו בעבודה לא עשיתי כלום, גם כשקראו לילד בשכבה שלי י'הומו, עמדתי בצד ושתקתי, גם כשריססו כתובות גרפיטי ליד ביתי מוות לערבים לא מחקתי את זה.

אבל לא עוד! היום אני מדריכה חניכים ממוצא אתיופי וגם חניכים שאינם ממוצא אתיופי. אני מחנכת את החניכים שלי שיש אפשרות לשנות את המציאות. שהכוח הוא בידיים שלהם, ושלנו. אני מחנכת אותם להוביל ולהשפיע בעצמם בחברה דרך חינוך, כי הדרכה היא לא משהו נבדל מהחיים שלנו אלא משהו שצריך להתגאות בו ולא להתבייש או להסתיר אותו. אני מחנכת את החניכים שלי לערכים ולהאמין בחברה מתוקנת  שמעמידה במרכזה את שוויון ערך האדם. אני מחנכת אותם לכך שיש בתנועה המון חניכים, שמגדילים אותה, שאוהבים אותה ושבוחרים בה כדרך חיים.

דורון:

המפגש הראשון שלי עם התנועה היה כאן במקום הזה לפני שנתיים. נפגשנו בבוקר ליום עיון בו דיברנו על הקשיים במסע, על הסבל הרב ועל המחירים הקשים במסע שאנשים שילמו על מנת להגיע לירוסלם.

היום בהסתכלות לאחור אני מבין כמה היום הזה משמעותי וחשוב בשבילי. השנה בתור שכבת החוות החלטנו לקחת יותר אחריות ונפגשנו כבר לפני כחודש וחצי כדי להתחיל לעבוד על יום זיכרון. נפגשנו לשוחח, להעמיק בסיפורים, לשמוע עדות של אסיר ציון, ועשינו חזרות על הריקודים והשירים לטקס. החלטנו לעשות הכל כדי שהיום הזה יהפוך ליום משמעותי לא רק לקהילה האתיופית אלא לכל החברה הישראלית כחלק מהתהליך התכנסנו מאות חניכים ליום עיון בו העמקנו בסיפורי הגבורה שלכם  – אסירי ציון שנמצאים איתנו פה כעת.

אנו רוצים  להזמינכם לבמה ולהעניק לכם אות הוקרה על פעולתכם הציונית בזמן עליית יהדות אתיופיה, אנחנו נמשיך לספר את סיפורכם לדורות ולפעול לאורם.

אני מזמין את אסירי הציון לעלות לבמה.

רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!