שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

המחסן שלנו

היי, אני אריאל אפרתי, הרכז ארגוני של קן מודיעין נחלים, ורציתי לכתוב על המחסן שלנו.
כן כן, המקום הזה שבו נמצא כל הציוד. המקום הזה שאנחנו לא מייחסים לו המון חשיבות. שאני עובר בו רק לפני הפעולה.
בואו נחשוב מה היה קורה אם לא היה מחסן או שהוא לא היה מסודר: כל הציוד היה זרוק בקן, ציוד היה נהרס ונאבד ואפילו היה יכול לפגוע בחניכים. לא מאמינים לי? רק תחשבו על החניך שיכול להיפצע מסכין יפנית זרוקה או מפטיש שהשאירו בחדר פעילות.
כשאין מחסן מסודר, כל המדריכים בקן בקן לא באמת יודעים איפה נמצאים הדברים שהם צריכים לפעולה שהם מתכננים ובד"כ הולכים לחפש בבהלה את הציוד. למשל, שנה שעברה, בתור מדריך הייתי צריך להמר על איזה ציוד אני אמצא ואוכל להשתמש בו לפעולה (היו פעמים שלא הייתי יכול להעביר את הפעולה שתכננתי בכלל שלא מצאתי בריסטולים וציוד בסיסי).

מסדר את המחסן בקן מודיעין נחלים

המחסן של קן מודיעין נחלים

פחות באלגן, יותר הדרכה

עכשיו תדמיינו קן אחר, שבו המחסן מסודר והרכז הארגוני אחראי עליו :
בקן הזה, אנחנו יודעים איפה כל הציוד. המדריכים יודעים מראש איזה ציוד יש  לפעולה והוא נשמר ולא נאבד או נהרס. הקן הזה הוא מקום בטוח יותר.
כל זה לא מגיע מעצמו כי בקן הזה יש רכז ארגוני. רכז ארגוני זה מי שאחראי על כל הציוד שיש בקן – מההכנות להזמנה ועד הרגע שהוא שהציוד יוצא לפעולות. האראית הארגונית היא זו שעושה לפני כל פעילות סקר בטיחות ודואגת לטפל במפגעים שמסכנים חניכים. רכז ארגוני אחראי לכל הנקיון של המבנה וגם ללוגיסטיקה של פעילויות.
בקן עם רכז ארגוני המשצים והמדריכים יכולים להיות עסוקים יותר בתוכן במקום להיות אחראים על הלוגיסטיקה והארגון. בקן עם רכז ארגוני כל הקן יכול להיות בראש שקט יותר כי הם יודעים שיש מי שאחראי לבטיחות ולביטחון בקן.
כבר הבנתם למה זה תפקיד חשוב?
אם כן, הייתי שמח אם תלכו לרכז ארגוני בקן ותאמרו לו תודה – תודה שהוא משקיע מעצמו ודואג שהפעילות תוכל להתקיים כראוי.

הרכז הארגוני בכניסה למחסן בקן

גשו לאחראי הארגוני ותאמרו לו תודה

אני אוראל אליה, מקן כפר יונה, והשנה אני הולכת להיות פעילת עולם העבודה בקן שלי.
בהכשרה דיברנו על קדושת החיים בעולם העבודה ולמדנו על הזלזול בחייהם של פועלי בניין רבים.
האמת היא שזו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על מקרה כזה. אני זוכרת שפעם אחת פועל בניין ערבי
מהעבודה של אבא שלי נפל 4 קומות מהבניין, אני זוכרת שהוא התקשר לאבא שלי וביקש ממנו עזרה.
בזמן הפעולה חשבתי על אבא שלי שעבד באותם הימים שם, ועל זה שזה היה יכול להיות הוא.
זה לא הגיוני בעיני שככה מזלזלים בחיים של פועלים –  איך אפשר שבמדינת ישראל 2018 פועל יקום בבוקר
לעבודה, ובערב הוא כבר לא יחזור לבית שלו.
הניצול והפגיעה הזאת בעובדים היא לא רק אצל המבוגרים, גם אני והחברים שלי שעובדים באולם אירועים
בעיר, מקבלים יחס מזלזל מהמעסיק, מלינים לנו את השכר ולא דואגים שנחזור הביתה בשלום
כשאנחנו מסיימות לעבוד אחרי 12 בלילה. זה אותו הניצול ואסור לנו להתבלבל!
אני חושבת שהגיע הזמן לעצור את זה! וזה עלינו – עליכם המש"צים, עליכן מדריכות ט' ועלינו פעילי עולם
העבודה בקנים, זה פשוט עלינו – ביחד!
אני רוצה שהחברים שלי מאולם האירועים שאני עובדת בו יהיו חלק מהקן שלי, הם צריכים להיות שם – ואני
הולכת להביא אותם!
יש הרבה בני נוער שאני הולכת להזמין לקן שלי.
התנועה יכולה וצריכה להיות גב לכל חניכה שעובדת בקן, לכל חברה שלנו לשכבה, היא יכולה לבוא ולקבל
את כל הזכויות שמגיעות לה.
ביחד אנחנו צריכות לבנות את הקנים שלנו להיות מקום שבו אפשר לדבר על שיוויון ערך העבודה, על ניצול
של בני נוער, על פערים כלכלים וסוציאליזם, עלינו לפתוח את הקנים שלנו לעוד ועוד נערים עובדים מהעיר
שלנו, אנחנו צריכים להפוך את הקנים שלנו לבית וכתובת לכל הנערים והנערות העובדים בעיר!

פעיל עולם העבודה

ביום חג הפועלים שמוקדש כולו לאדם העובד ולהתאגדויות האנושיות, אנו רוצים לעצור רגע להתאבל ולהזכיר את אותם נערים אשר שילמו בגופם ובחייהם בעבור הרצון להביא פרנסה לעצמם ומשפחותיהם.

  1. נמר בסאם אבו עמאר (25/10/16) – בן 15 מלקיה. נורה ונהרג בגבול מצריים, כאשר הצטרף לעבודתם של בני משפחתו כעובדי קבלן בעבודות על גדר הגבול.
  2. עלי דגאמין (29/12/16) – בן 17 מא-סמוע. נהרג לאחר שנפל מגובה במהלך עבודות בנייה של מחסן בקיבוץ חפץ חיים.
  3. אנס אבו עאבד (14/03/17) – בן 17 מקלנסווה. ביחד עם אל-מאלק תקרורי, בן 24, נהרג בשריפה שפרצה במחסן זיקוקים בלתי חוקי במושב פורת.

בכל שנה אנו עדים לעשרות מקרים נוספים של פועלי בניין אשר נהרגים בעת עבודתם. המספרים מבהילים. עובד בניין מת בישראל כמעט מדי שבוע. ב-15 השנים האחרונות נהרגו בישראל כ-500 פועלי בניין, כאשר ב-2016 נרשם מספר שיא של 48 הרוגים.

שיעור תאונות העבודה הקטלניות בענף הבניין בישראל הוא כפול ויותר מהממוצע באיחוד האירופי. בישראל 13.2 הרוגים לכל 100 אלף, לעומת 5.87 הרוגים לכל 100 אלף איש באיחוד האירופי. נתון מבהיל נוסף – בישראל נהרגו בשנה שעברה יותר פועלי בניין מאשר בבריטניה כולה, 48 פועלים לעומת 45 בלבד בבריטניה, שאוכלוסייתה גדולה מישראל פי 8 (!) .

שאלה שצריכה להישאל: האם בגלל שמרבית ההרוגים הם מוחלשים, הן מבחינת סוג העבודה והן מבחינת הרקע החברתי שממנו מגיעים – הם אינם מעניינים את הציבור הישראלי ובעיקר את מקבלי ההחלטות?

ההתעלמות והאדישות של משרדי הממשלה, המשטרה ובתי המשפט מביאה לכך שמספר ההרוגים מסרב לרדת ואף עולה. פעולותיה ומחדליה של מדינת ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בענף הבנייה, חותרות תחת עקרונות יסוד אוניברסליים בדבר קדושת החיים וכבוד האדם. עקרונות אלה מעוגנים במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי, והפרתם שומטת את הקרקע המוסרית והחוקית מתחת לפעולותיה של ממשלת ישראל תחת התירוץ של מחסור במשאבים.

 

נמר בסאם אבו עמאר, בן 15 מהישוב לקיה, נורה ונהרג בגבול מצריים. ביחד איתו נהרגו השנה עוד שני נערים שגם הם עבדו בעבודות מסוכנות.

מקרי המוות של פועלים אלו, אינם גזירה משמיים אלא בחירה להזניח את הפיקוח על העבודה, אשר נובעת מזלזול מוקצן בחיי אדם. אך מותם של בסאם, עאלי ואנאס חמור במיוחד, בגלל גילם הצעיר ובגלל שהועסקו בניגוד לחוק. לניצול פנים רבות ומגוונת כאשר כל צורה היא קשה ומייאשת. מותו של עובד חוצה את גבולות הניצול למקום שאין ממנו חזרה ואין כפרה. על מוות כתוצאה מהפקרה או ניצול במקום העבודה – אין שום חוק שיפצה את משפחות ההרוגים. מקרי מותם של נערים אלו אינם רק "תאונות", אלא עבירה חמורה על החוק אשר אוסר על בני נוער לעבוד במקומות מסוכנים. המעבר על חוקי העבודה של בני הנוער אינה מפתיעה אותנו, היות והסטטיסטיקה מדברת על כך שמרבית בני הנוער העובדים הינם מנוצלים. אך הזלזול בחוקי הבטיחות לנוער הם האכזריים והקשים ביותר.

הסתדרות הנוער העובד והלומד, שמהווה את הגוף היציג עבור בני נוער עובדים בישראל, אחראית לבריאותם וחייהם של כל הנערים והנערות העובדים והעובדות בישראל. איננו יכולים לעמוד בשקט מן הצד כאשר נערים מאבדים את חייהם במקום עבודתם.

העונש למי שיעסיק בני נוער בצורה מסוכנת הוא קל בצורה מגוחכת. בנוסף לזאת מאז חוקק חוק עבודת הנוער הוגש כתב אישום אחד בלבד (!) בנוגע להעסקה מסכנת. אנו קוראים לממשלת ישראל, כנסת ישראל ולמשרדים הנוגעים בדבר – החמירו את הענישה בחוק ואכפו ביתר שאת כל הפרה של סעיפי הבטיחות בחוק עבודת הנוער.

למדריכות וחניכי התנועה – הדריכו וחנכו לשמירת החיים גם במקומות העבודה, חנכו כי אין דבר יותר חשוב מחיי אדם, וכי אף איש ואישה אינם כלי למען רווח של מישהו אחר.

חניכים ובני נוער עובדים – אנו קוראים לכם בכל לשון, אל תסכימו לעבוד במקום עבודה מנצל, בלתי חוקי או מסוכן. בכל הסכמה כזאת אתם מאשרים למעסיקים לעבור על החוק. אל תסכימו לכך. היאבקו על חייכם, על חיי חבריכם, על חיי כל הנערים והנערות העובדים.

אם אתם חושבים שניצלו אתכם במקום העבודה, העסיקו אתכם בעבודה אסורה ולא בטוחה -אל תשמרו את זה לעצמכם. פנו להסתדרות הנוער העובד והלומד באתר – www.minimum.org.il או בטלמסר 1121*

כללי ברזל בהעברת משחקים:

1. המטרה הראשית של המשחק הינה כיף והנאה ולא ניצחון. אם נפגע במישהו אין כל טעם בהעברת המשחק.
2. על המשחק להיפסק מיד כאשר נשקפת סכנה לפגיעה כלשהי במשתתפים או בעוברי אורח.
3. לא להגזים בהשתוללות – גם המשחק הכי בטוח יכול להפוך למסוכן כשמאבדים שליטה.

כיצד להיזהר ולצמצם סיכונים בהעברת משחק:

התאמת המשחק לתנאי השטח ולסביבת המשחק:
בחירת המקום בו נשחק את המשחק צריכה להתייחס לסיכונים הקשורים במשחק בשטח המיועד, לדוגמא: טופי נשחק על דשא ולא על שטח סלעי, תופסת – לא ליד הכביש.

התאמת המשחק לגיל המודרך
לא כל משחק מתאים לכל גיל. יש משחקים הדורשים אחריות או יכולות פיזיות שאין לילדים קטנים, לדוגמא: "נחום תקום" (סמוך עלי) לא נשחק עם ילדים בכיתה ד.'

מהם העזרים במשחק
במשחק הדורש עזרים יש לוודא כי הם תקינים ושלמים ולא מסכנים בעצמם את החניכים המשחקים, אין להשתמש בסכינים, בחפצים חדים ובאש וכו', לדוגמא: כסאות מוזיקליים נשחק על כסאות הנוטים להישבר.

מידת ההשתוללות/תנועה/הפעלת כוח במשחק
משחקים "פיזיים" הם משחקים מסוכנים יותר מעצם טבעם. את המשחקים הללו יש לשחק רק עם חניכים בוגרים ואחראים המסוגלים לשחקם בבטחה. יש "לחשוב פעמיים" לפני שמשחקים משחק כזה, לדוגמא: "עליבבא", הוא משחק ברמת סיכון גבוה.

התאמה למספר משתתפים
משחקים עם מספר גדול מדי של משתתפים עלולים להיות מסוכנים מכיוון שהחניכים, או אתה כמדריך מאבדים שליטה על המשחק. לדוגמא: משחק "1,2,3" (זה שצריך לעבור בין הרגליים ולתפוס משהו מאמצע המעגל), כשיש יותר מדי אנשים זה יוצר תאונות באמצע המעגל.

התאמה לקבוצה/לחניך ספציפי
חניכים שונים משחקים בצורה שונה את אותם המשחקים. עלינו להתאים את המשחקים לאופי של הקבוצה בכדי לוודא שהם אינם מסוכנים, לדוגמא: לא נשחק א"ב מכות עם חניך אלים במיוחד.

סיכונים ייחודיים למשחק
לדוגמא: חמור ארוך – סכנה לבעוט למישהו בראש.  סיכום יחודיים למשחק

תדרוך והזהרת החניכים
לפני תחילת המשחק עליך להזהיר את החניכים מפני הסיכונים שזיהית במשחק (אם יש כאלו) ולתדרך אותם כדי להימנע מהם. לדוגמא: "אסור לרוץ מעבר לקו הזה" "אסור לחלוטין להתחבא במחסן ציוד כבד" "אתה אחראי ללכת לידו ולוודא שהוא לא נתקע בקיר בזמן שאנחנו משחקים פרה עיוורת"

והכי חשוב: הפעלת שיקול דעת
אף פעם אי אפשר להכניס הכל לתוך מסגרות וכללים. צריך להפעיל את הראש. לפני כל משחק חדש לך ולחניכים, יש לעצור ולחשוב ביחד עם מדריך נוסף האם המשחק מסוכן וכיצד ניתן לצמצם את הסיכונים בו. אם לא ניתן לשחק את המשחק בבטחה – לא משחקים!

במידה ויש לך ספק לגבי יכולתך להדריך את המשחק באופן בטוח, התייעץ/י עם הרכז הממונה!

ולא לשכוח, משחק מסוכן מבטלים ומחליפים במשחק בטוח!

כל מה שצריך לעשות הוא להוריד את האפליקציה לסמארטפון (זמין למכשירי אפל ואנדרואיד) לצלם את המפגע ולשלוח.

מחלקת "מרחב חיים", האמונה על הביטחון הבטיחות והבריאות בתנועה, מקבלת את הדיווח ופועלת בשיתוף עם רכזי הפעילות במקום לתיקון המפגע.

 

להורדה לאייפון להורדה לאנדרואיד

לקבלת סיסמה לאפליקציה יש לפנות לרכזי הפעילות בקנים ובסניפים.

אתמול התרחש אסון וכולנו מחוברים למסך ביומיים האחרונים, מסתכלים בפחד על הבניין שקרס אל תוך עצמו.

בחדשות מדברים ביומיים האחרונים על הפיקוח על אתרי הבניה בישראל ואיך זה יכול להיות שיש רק 19 פקחים לתחום זה בשירות המדינה. בשטף החדשותי אף אחד לא שם לב שהפקחים המדוברים לא היו יכולים כלל למנוע את האסון, כי גם הפקחים הללו הם פקחים לנהלי עבודה(חבישת קסדה, שימוש בציוד בטיחות בכד') ולא פיקוח על איכות הבניה והתאמתה לתכנית הבניה.

אין בישראל גוף שמפקח על איכות הבניה, "מערכת הפיקוח" מבוססת על רגולציה עצמית של חברות הבניה שתפקידן לשכור מהנדסים לפקח על העבודה של חברות הבניה עצמן. אני יודע, זה קצת מבלבל. כל בר דעת יבין שכאשר הפקח עובד אצל חברת הבניה, יש לו אינטרס(גם אם בלתי מודע) לאפשר את התקדמות הפרויקט גם כאשר יש בו תקלות(בכדי לשמור על עבודתו).

החקירה בעניין הגורם לאסון הנוכחי עדיין בעיצומה, אבל חשוב לעצור בנקודה הזאת בכדי להבין את הצורך בפיקוח רגולטורי של המדינה על הבניה עצמה. אם רק נדמיין מה היה קורה כאשר החניון הנ"ל היה נפתח בעוד כמה חודשים(מבנית החניון כבר היה מוכן) ואז היה קורס, כאשר בתוכו היו מאות רבות של מכוניות ובני אדם, היה מדובר באסון לאומי. חובת המדינה ללמוד מאירוע שכזה לא על פי התוצאה הנוכחית (ואני לא מתכוון לזלזל בחיי אף אדם, אך היה יכול להתרחש אסון הרבה יותר גדול) אלא על פי מה יכול היה לקרות, אם הקריסה לא הייתה מתרחשת עכשיו, אלא בעוד ארבעה חודשים.

אז מה ניתן לעשות?

בצורה כללית אפשר לחלק את תחום הבטיחות ל-4 חלקים: לזהות, להזהיר, להנחות ולוודא.
1. לזהות – זיהוי הסכנות.
2. להזהיר – להתריע על הסכנות.
3. להנחות – להסביר איך יש לפעול בכדי לצמצם את הסכנה.
4. לוודא – לראות שאכן עומדים בהנחיות שהצבת.

צילום דובר צהל - חניון הברזל

כוחות פיקוד העורף. צילום: דובר צה"ל.

כאשר הזיהוי האזהרה וההנחיה נעשים בשלב התכנון והוידוא נעשה בשלב הביצוע (כמובן בפרויקטים מורכבים חשוב לבצע את התהליך תוך כדי גם על סכנות ש"צצות"). ישנן ביקורות רבות על תחום התכנון במדינה, על הבירוקרטיה, על העיכובים, על קידום מקורבים, אבל על זה לא אכתוב כאן, אין ספק כי מדובר במערכת שזקוקה לטיפול, אך היא קיימת, המדינה עוברת על תכניות בניה, מעירה עליהן הערות ומאשרת אותן(או לא) במגוון כלים שונים.

אך לשלב הרביעי, אין מנגנון, אין אחראי, אין כתובת. כפי שכתבתי, גם הפקחים הקיימים מפקחים על נוהלי העבודה ולא על איכותה. מי בודק שהיסודות תקינים? ומי שהבטון ראוי לשימוש? ומי בודק שאכן התכנית שנכתבה (ע"י מהנדס) ואושרה (ע"י המדינה) היא אכן מה שקורה בפועל באתר הבניה? התשובה לשאלה הזאת היא כפי שכתבתי לעיל – החתול שומר על השמנת, חברות הבניה אחראיות לפקח על עצמן.

פשוט אין.

לא מדובר בחוסר של תקנים, או בגופים ממשלתיים "עצלנים", פשוט אין.
כאשר מנהלי בטיחות באים לנהל סיכונים הם קובעים את חומרת הסיכון ע"י 3 פרמטרים:
1. הסיכוי שתתרחש תאונה.
2. חומרת הפגיעה באם תתרחש תאונה.
3. כמות הנפגעים במקרה של תאונה.

אסכים עם מי שיבוא להתווכח איתי שהסיכוי שתתרחש תאונה כמו שקרתה השבוע הינו סיכון יחסית נמוך בגלל שאכן מעורבים בפרויקט בעלי מקצוע מומחים שמתכננים ומפקחים (על עצמם כאמור) על הבניה. אך ברגע שמחשבים את 2 הפרמטרים הנוספים – חומרת הפגיעה וכמות הנפגעים, אין ספק שאנחנו מגיעים לתחומים האדומים משום שקריסה של מבנה בגודל כזה הוא סכנת חיים ברורה ומיידית ולכמות הנפגעים יש פוטנציאל להיות עצום (אותו תרגיל מחשבתי נורא שעשינו בהתחלה, אם החניון היה נפתח לשימוש ואז קורס).

״במצב שכזה האסון הבא הוא לא היפותטי, הוא ממשי, ויש לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא יקרה״

אז איך במצב שכזה אין אף גורם שאחראי לפקח על תהליך הבניה והתאמתו לתכנון?

התשובה היא פשוטה אך קשה בו זמנית – המדינה לא מנהלת סיכונים.
אין גורם שאחראי על כך, האחריות לבטיחות פזורה בין משרדים ומחלקות שונות, אין גורם מתכלל. מעבר לכך, מקצוע הבטיחות בישראל הוא פרוץ למדי כאשר כל אדם רשאי לקרוא לעצמו "יועץ בטיחות", גם אם אין לו הכשרה לנושא.

אסון המכביה.
אסון ורסאי.
אסון הר הרצל.
אסון חניון הברזל.

במצב שכזה האסון הבא הוא לא היפותטי, הוא ממשי, ויש לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא יקרה. אם תשאלו אותי על מה צריך להיאבק בתחום הזה, דעתי היא שצריך להקים בישראל רשות חדשה, "הרשות לבטיחות", שתפקידה ללמוד, להזהיר, לתקנן, לתכנן ולפקח על כל מרכיבי החיים, ע"פ תכנית לניהול סיכונים, בעלת מדיניות פרו-אקטיבית שמטרתה למנוע את האסון הבא, לפני שהוא קורה. רשות שכל מטרתה היא שמירה על חיי אדם.

אסיים בשיר שכתב יוסי גמזו לאחר האסון בהר הרצל.

"רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד!"
(שאול טשרניחובסקי)

בְּאֶרֶץ הַפַּרְטָאץ', הַ"סְּמוֹךְ" וְהַ"יִּהְיֶה בְּסֵדֶר"
שֶל גֶשֶר הַמַּכַּבִּיָּה וְאוּלַמֵּי וֶרְסַאי,
שֶל אֵש-הַתֹּפֶת בַּכַּרְמֶל וּשְאַר פְּרִיצוֹת-הַגֶּדֶר
שֶל כָּל כְּלָלֵי בְּטִיחוּת מִצַּד מֻמְחַי וּפַרְנָסַי
הַמְּקַמְּצִים בְּחֹמֶר, בִּבְדִיקָה מוֹנַעַת קֶטֶל
אוֹ בְּתִקְצוּב נָאוֹת לְמַעֲרַךְ הַכַּבָּאוּת
וּמַעֲלִים אֶת רַף הָרַשְלָנוּת הַמִּתְרַבֵּית אֶל
שִׂיאֵי הַהֶפְקֵרוּת הָרַצְחָנִית וְהַטָּעוּת, –

בְּאֶרֶץ הַצִּפְצוּף הַקְּרִימִינָלִי הַבּוֹחֵר אֶת
חֶסְכוֹן הַהוֹצָאוֹת בִּמְחִיר בִּזְבּוּז מַחְרִיד בְּדָם
הִגִּיעָה עֵת לִבְנוֹת מִגְדָּל שֶל תְּאוּרָה אַחֶרֶת,
שֶאוֹר תַּגִּיהַּ עַל זִלְזוּל זֶה בְּחַיֵּי אָדָם
וְשֶתַּבְהִיר לַכֹּל כִּי הֲקָמָה רֶטְרוֹאַקְטִיבִית
שֶל וַעֲדָה חוֹקֶרֶת אֶת אַשְמַת הָאַחְרָאִים
אַחַר קְבוּרַת הַקָּרְבָּנוֹת אֵינֶנָּה אֵפֶקְטִיבִית
כִּי וַעֲדָה כָּזֹאת לֹא תַחְזִירֵם כְּבָר לַחַיִּים.

אֲנַחְנוּ מְצַיְּנִים בְּכָל שָנָה בְּדִמְעוֹתֵינוּ
אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן לַחֲלָלֵינוּ שֶנָּפְלוּ
אַךְ לֹא אוֹתוֹ מִסְפָּר קָטַסְטְרוֹפָלִי שֶל מֵתֵינוּ
שֶבְּמוֹתָם אֲנַחְנוּ אֲשֵמִים וְשֶכָּפְלוּ
בִּרְבוֹת הַזְּמַן אֶת מִנְיָנָם וְשֶמִּשְקַל הָאֶבֶן
שֶהַקַּבְּרָן מַצִּיב עַל בּוֹר קִבְרָם שוֹבֵר-הַלֵּב
כָּבֵד פָּחוֹת מִכֹּבֶד הָאַשְמָה שֶכָּאן מֻצֶּבֶת
עַל מַצְפּוּנֵנוּ שֶאָסוּר כִּי יִשָּאֵר שָלֵו.

מָתַי, בְּג'וּנְגֵּל הַחַאפּ-לַאפּ, הַבֶּצַע וְהַמֶּקַח
שֶאֶת עֲבַרְיָנָיו לֹא דַי הִקְפַּדְנוּ לַעֲנֹש
נֶחְדַּל מִסִּכְלוּתֵנוּ וְנִלְמַד כְּבָר אֶת הַלֶּקַח
שֶל הַנִּשְׂגֶבֶת בַּקְּדוּשוֹת, קְדוּשַת חַיֵּי אֱנוֹש?

מָתַי נַפְסִיק פֹּה אֶת הַהִיבְּרִיס הַלּוֹקֵחַ צַ'אנְסִים
וְסוֹף כָּל סוֹף נַפְנִים אֶת הַצִּוּוּי הֲכִי בָּכִיר:
שֶזְּהִירוּת מוֹנַעַת-פֶּגַע עֲלוּתָהּ פִינַנְסִית
אֲבָל חַיֵּי אָדָם יֵש לָהֶם עֵרֶךְ, לֹא מְחִיר?

נדב קופולביץ' הוא חבר צוות "מרחב חיים" של הנוער העובד והלומד ודרור ישראל אשר אחראי על כלל ההיבטים של שמירת החיים בתנועה.

תו תקן בינלאומי בתחום האיכות ISO  9001 2008 הוענק להסתדרות הנוער העובד והלומד. מדובר בתקו תקן בע סטנדרטיים גבוהים במיוחד אשר מגדיר את נהלי המערכת בתחומים רבים מהווה תעודה לאפקטיביות שלה בניהול מידע, מענה לפניות ועוד.

ביטוח צד ג'

כל מי שאינו המבטח או המבוטח ואינו צד להסכם הביטוח. ביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי מכסה את אחריותו של המבוטח כלפי צד שלישי בשל נזק שהוא גרם לו ואשר מבוטח לפי תנאי הפוליסה. בפעילות התנועתית הביטוח מגן מפני תביעות בכל אחד מצדדי הפעילות התנועתית, כאמור חניכים, מדריכים, מחנכים, מלווים, אורחים וכדומה מבוטחים בכל תביעה ברכוש או בנפש. כולל תביעות- בין חניך לחברו, בין חניך לאדם/גוף/רכוש חיצוני, בין מדריך לחניכו וכו'.

 

ביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי פועל מתוקף חוק הביטוח הלאומי שהתקבל בכנסת בנובמבר 1953. המוסד לביטוח הלאומי נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת בסיס כלכלי לקיומן. כיום מעוגנות בחוק הביטוח הלאומי תוכניות לביטוח זקנה ושאירים, אמהות, ילדים, נפגעי עבודה, נכות כללית, סיעוד, אבטלה, פשיטת רגל ופירוק תאגיד. מנוכה משכר העובד ,מגן עליו מפני פגיעה במקום העבודה.

 

חבות מעבידים

ביטוח הנמכר למעבידים על-ידי חברות הביטוח ומכסה את המעביד מפני תביעות הנובעות מנזק גופני או מוות שנגרמו לעובד תוך כדי ועקב עבודתו. המוסד לביטוח לאומי, במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, מגן על המעביד, בדרך כלל, מפני תביעות מסוג זה. ביטוח חבות מעבידים נועד להגן על המעביד מפני תביעות לפיצוי נוסף שהוא עלול לעמוד בפניהן, במקרה שהנזק שנגרם לעובד גדול מהפיצוי אותו הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. לדוגמא כאשר אדם עובד בעבודה 'חיצונית' (קייטרינג וכדומה) עליו לוודא אצל המעסיק שהינו מבוטח ב- ביטוח לאומי, חבות מעבידים וחוק הפנסיה. כל גופי התנועה, השכירים והמתנדבים מבוטחים בחבות מעבידים.

 

ביטוח ציוד (שריפה/גניבה)

ביטוח רכוש – ביטוח רכוש/אש נקרא גם ביטוח כללי או אלמנטרי. הביטוח כולל פוליסות ותוכניות, כמו ביטוח אש, דירות, מבנים, תכולת דירה, בתי עסק, ביטוח אובדן רווחים, ביטוח סחורה בהעברה, ביטוח חקלאי, הנדסי, ביטוח אחריות מקצועית, ביטוחי בריאות, ביטוח נסיעות לחו"ל, ביטוחי חבויות (כאשר המבוטח נדרש לפצות אדם אחר שנגרם לו נזק) ועוד. בכל מקרה של שריפה או גניבה, ע"פ דוח השמאי שיבדוק את מידת הנזק, ההתייחסות תהיה לרכוש חדש/משומש ע"פ מידת ההוכחה (קבלות). בתנועה ישנו ביטוח לרכוש בהתאמה לסוג המבנה/הסביבה וכו', (דוגמת משכן ברנר, כפר החורש, מרכז הסמינרים וכו').

ביטוח מבנה – ביטוח מבנים נעשה כאשר המבטח משלם לבעל הפוליסה פיצוי מסוים, במקרה של נזק או תאונה בלתי צפויה למבנה, תמורת תשלום פרמיה מוסכמת, על פי תעריף מבנה (ללא התכולה). אם הדירה או העסק נמצאים בבית משותף, נכלל בביטוח גם הרכוש המשותף בבית, לפי שיעור חלקו של המבוטח בו. ביטוח מבנה כפוף לעיקרון השיפוי (מונח בביטוחי רכוש ואחריות חוקית – עקרון שנועד להבטיח שהמוטב לא יקבל מחברת הביטוח במקרה של נזק סכום העולה על ההפסד הממשי שנגרם לו (כדי שהנזק לא יהיה "כדאי" למבוטח). עקרון זה קובע, כי תשלום תגמולי הביטוח (הפיצוי) על ידי חברת הביטוח בעקבות מקרה הביטוח (נזק) ייעשה באופן שיביא את המוטב כל שניתן למצב שהיה נמצא בו אלמלא קרה מקרה הביטוח) ולכן המבוטח יפוצה בשיעור הנזק, עד לסכום הביטוח ולא מעבר לכך. הפוליסה לביטוח מבנים מכסה סיכוני אש, ברק, התפוצצות, רעידת אדמה, סערה, שוד, פריצה, הצפות, ועוד.

ביטוח רכב – ביטוח נגד אובדן או נזק שייגרם לרכב השייך למבוטח, או לאחריות שהוא נושא בה עקב השימוש ברכב, וכן לנזק שייגרם לנוסעים ברכב או לנוהג ברכב עצמו. הביטוח נעשה לפי סוג הרכב, פרטי, שכור או מסחרי, ולפי סוג האחריות, למשל: ביטוח מקיף, ביטוח צד שלישי, ביטוח מוסכים וכדומה.על פי החוק בישראל, כל רכב חייב בביטוח חובה, המכסה נזקי גוף אשר עלולים להיגרם לנוסעים ברכב או להולכי הרגל. ביטוח מקיף מבטיח נסיעה בטוחה, בין אם נגרם נזק לרכב אחר או לרכב המבוטח. ביטוח צד שלישי מבטיח כיסוי לכל נזק שייגרם לרכב או רכוש אחר במהלך השימוש ברכב.

 

ביטוח אחריות מקצועית לחובשים

התנועה מבטחת את חבריה החובשים (בעלי תעודה מוכרת מד"א) – הם מבוטחים בכל פעילותם המקצועית כחובשים.

 

ביטוח מנהלים

מונח בביטוח חיים – ביטוח המיועד למנהלים ולעובדים שכירים כאחד. עלויות הביטוח (הפרמיות) משולמות בחלקן על-ידי המבוטח (העובד) ובחלקן על-ידי המעביד. חלק מסכום הפיצויים משמש גם כקופה לתשלום פיצויי פיטורין לעובד. תוכנית הביטוח כוללת כיסוי למקרי מות, נכות, אובדן כושר עבודה, חסכון לגיל פרישה ופיצויי פיטורין (למעביד).ביטוח מנהלים מוכר כקופת ביטוח לפי תקנות מס הכנסה ומאפשר למעביד ולעובד לקבל הקלות (נקודות זיכוי) במס הכנסה.

 

ביטוח תאונות אישיות

מונח בביטוחי אדם – ביטוח מוות או נכות ולפעמים גם אובדן כושר לעבודה בשל פגיעה גופנית בתאונה מסיבה חיצונית למבוטח בתקופת הביטוח. כל ילד בישראל, המשלם שכר לימוד לבית ספר, מבוטח באמצעות בית הספר שלו בביטוח תאונות אישיות. ביטוח זה תקף גם לפעילויות שאינן קשורות לבית הספר (בבית, בתנועה, בגן השעשועים וכו')

 

ביטוח בריאות

על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, החל ב–1 בינואר 1995, כל תושב ישראל מבוטח בביטוח בריאות. כל תושב ישראל בן 18 ומעלה חייב לשלם דמי ביטוח בריאות למוסד לביטוח לאומי יחד עם דמי הביטוח הלאומי. כל מבוטח חייב להיות רשום באחת מקופות החולים, והוא רשאי לבחור את קופת החולים שאליה הוא רוצה להשתייך. קופת החולים חייבת לספק למבוטח סל בריאות (מגוון שירותים רפואיים חיוניים שאותם חייבת קופת החולים להעניק לכל מבוטחיה, ללא כל תנאי) אחיד הקבוע בחוק.

תשלומי דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות מחושבים על-פי גובה ההכנסות שיש למבוטח מעבודה ושלא מעבודה, וכן על פי המעמד שנקבע לו: עובד שכיר, עובד עצמאי ,מי שאינו עובד כלל, מי שמרכז חייו בישראל, לדוגמה מקום מגורים קבוע, מקום שהות המשפחה, מקום שבו מתחנכים הילדים, מקום עבודה עיקרי, מקום לימודים. על הטוען לתושבות להוכיח את קיומה.

ביטוח המכסה תשלומים עבור טיפול רפואי בעת מחלה, במסגרת פוליסות שונות כמו ביטוח מחלות או ביטוח אשפוז, ביטוח רפואת שיניים, ביטוח נוסעים לחו"ל ועוד. הביטוח הרפואי מחזיר הוצאות שהמבוטח שילם לטיפול רפואי, לפי תנאי הפוליסה (לא לפי קופת חולים או ביטוח לאומי). החזר ההוצאות כולל טיפול רפואי עיקרי, צילומי רנטגן, תרופות וכדומה, כשהסכום הכולל מוגבל, בדרך כלל, ברוב הפוליסות.

ביטוח רפואי משלים "כללית מושלם" מעניק סל של שרותי רפואה מעבר לשרות הבסיסי שחוקק בחוק הבריאות.

ביטוח בריאות מטרתו להשלים את השרות שניתן במסגרת חוקה בבריאות וההשלמה של כללית מושלם אצלנו בתנועה ביטוח הבריאות הוגדר כתוספת שנועדה להגן על הנזקק לרפואה בפני קטסטרופה, כל קטסטרופה.

1. זיהוי המקרה והזעקת עזרה:
כל אחד מאתנו מחוייב מוסרית לעזור לאדם במצוקה.
בדקות הקרובות נלמד אתכם כמה דברים, שיאפשרו לכם לתת עזרה ראשונה ומיידית לנפגע. אך אם לא תדאגו לו לטיפול רפואי מתקדם יותר, הדבר יהיה חסר תועלת.
ולכן הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור הוא להזעיק עזרה. הטל' של מד"א: 101. תשמרו עכשיו בטלפון!
כדאי לדעת, המוקדנים שמקבלים את הקריאה הם חובשים ופרמדיקים ותיקים. במידת הצורך הם יוכלו להדריך אתכם מה לעשות עד להגעת האמבולנס.

2. בטיחות:
בבואכם להגיש עזרה ראשונה לאדם חולה או פצוע, הדבר הבא שצריך לעשות הוא לשמור על בטיחותכם ובטיחותו, על מנת שלא תיפגעו בעצמכם תוך כדי, ועל מנת שלא תיגרם לו פגיעה נוספת.
בבטיחות הכוונה היא גם לביצוע סקר סיכונים מהיר. לדוגמה:
– האם מדובר בתאונת דרכים, והנפגע נמצא במרכז כביש שנוסעות בו מכוניות? במקרה כזה יש לדאוג להפסקת תנועת המכוניות, ולסמן עצמכם בצורה טובה לפני שניגשים לנפגע.
– האם הנפגע נמצא בקרבת חשמל חשוף שעלול לסכן אתכם?
במקרה כזה יש לדאוג לניתוק אספקת החשמל למקום.
וכיוצא בזאת.
היבט בטיחות שני הוא הבטיחות הרפואית – שימוש באמצעי הגנה:
– יש ללבוש כפפות לפני טיפול בנפגע (בעיקר אם הוא מדמם).
– אם מבצעים הנשמה מפה לפה, יש להשתמש במסכת הנשמה, שתמנע מהפרשותיו לעבור אליכם. אם אין ברשותכם מסכה, יש להימנע מביצוע הנשמות, ולבצע עיסויים בלבד.

3. החייאה:
במקרה שהגעתם לאדם שהוא מחוסר הכרה, דהיינו – אינו מגיב לקול ולכאב, יש לבדוק האם הוא נושם בצורה תקינה.
במידה ולא, יש להזעיק עזרה (אם לא עשיתם זאת קודם), ואם נמצאים במקום ציבורי – לבקש שיביאו דפיברילטור.
לאחר מכן יש להתחיל בביצוע עיסויי חזה.
למדריך – אם החניכים בעניין, אפשר לעבור סכמתית על סכמת ההחייאה:

1367856359

4. פגיעות טראומה:
פגיעת טראומה מוגדרת ככל פגיעה הנגרמת כתוצאה מהפעלת כוח חיצוני על הגוף. למשל: נפילה מגובה, תאונת דרכים, דקירה (מכל חפץ חד שהוא), ירייה, פיצוץ וכו'.
א. הסכנה העיקרית בפציעה כזאת הינה פגיעה בעמוד השדרה הצווארי, שעלולה לגרום להפסקת נשימה ולמוות.
לכן בכל מקרה של פגיעה כזאת יש למנוע מהנפגע תזוזה בכלל, ושל הצוואר בפרט. במידת האפשר רצוי מאוד להחזיק את צוואר הנפגע ולקבע אותו (אפשר להראות).
להדגיש – אסור להזיז אדם שעבר פגיעת טראומה, אלא אם נשקפת לו סכנת חיים!
ב. הסכנה השנייה בפגיעות טראומה הינה דימום חמור, העלול להביא למוות כתוצאה מאובדן דם.
לכן, אם יש שטפי דם גלויים, ננסה לעצור אותם.
השיטה הטובה ביותר לעצירת דימום הינה הפעלת לחץ על הפצע, באמצעות תחבושת או בד, רצוי סטרילי (להדגים).

5. טיפול באדם מעורפל הכרה / מחוסר הכרה נושם:
הסכנה המרכזית לאדם שאינו מגיב, או אינו מגיב לגירויים בצורה תקינה (מעורפל הכרה), הינה חנק – חסימה של דרכי האוויר.
א. החנק עלול להיגרם עקב צניחת בסיס לשון – החלק האחורי של הלשון מחובר ללסת התחתונה, ואם שריריו של האדם אינם עובדים, הוא עלול להישמט, ולחסום את קנה הנשימה.
הפתרון: בשכיבה על הגב, הטיית הראש לאחור.
במצב זה טכנית, בסיס הלשון לא יכול לחסום את הקנה.
יש להדגיש, אין צורך לתפוס את הלשון / להוציא אותה החוצה, ולא ניתן "לבלוע את הלשון"!
ב. חנק עלול להיגרם גם כתוצאה משאיפת נוזלים / מזון / הפרשות לקנה הנשימה (במקום לוושט). לכן אסור לתת לאדם שהכרתו מעורפלת לאכול / לשתות.

6. התעלפות:
עילפון מוגדר כמצב של אובדן הכרה רגעי.
דהיינו – האדם נופל ומאבד את הכרתו, ותוך זמן קצר חוזר להכרה באופן ספונטני.
מפאת קוצר הזמן לא נסביר כרגע כיצד ולמה זה קורה, אלא מה חשוב לעשות:
א. יש להשכיב את האדם, ולהגביה את רגליו, עד שיתאושש, ולהטות את הראש לאחור.
ב. במקביל יש להזעיק עזרה כרגיל ולפנות את האדם לטיפול, על מנת לבדוק מדוע התעלף, ולטפל בבעיה שגרמה לכך. יש לבדוק אם נגרמו פציעות כתוצאה מהעילפון, ולטפל בהן.

7. פגיעות ראש וזעזוע מח:
בתוך ראשנו נמצא המח, מרכז הפעולה של הגוף, והוא מוגן ע"י כמה שכבות של עצם, נוזל וקרומים, שנועדו לשמור עליו. אך במקרה של מכה חזקה, פגיעה משמעותית בראש, הוא עלול להיפגע.
הפגיעה יכולה להיות עדינה (זעזוע מח), או פגיעה קשה ומסכנת חיים.
סימנים שיש להיות ערניים להם לאחר פגיעת ראש, ולפנות את הנפגע לטיפול רפואי בדחיפות:
– התעלפות או אובדן הכרה.
– כאבי ראש עזים.
– הפרעות בראייה.
– בחילות והקאות.
– טשטוש, שכחה.
– יציאת נוזל המח (CSF) מהאף ומהאוזניים.
– הופעת שטפי דם סביב העיניים ו/או מאחורי האוזניים.
• יש לשים לב, בחלק מהמקרים הסימנים יופיעו באיטיות, ואף כמה ימים לאחר הפגיעה. הדבר עלול להעיד על בעיה חמורה! יש לפנות לטיפול רפואי בדחיפות, ולציין את הפגיעה שארעה.

8. פגיעות אקלים:
הגוף שלנו עובד טוב בטווח די צר של טמפרטורות, וירידה מתחת להן או עלייה מעל, עלולה לגרום לפגיעות חמורות, ואף למוות.
א. פגיעות מזג אוויר חם:
נגרמות כשהגוף לא מצליח לקרר את עצמו, וטמפרטורת הגוף עולה (קורות בעיקר בקיץ).
o השיטה העיקרית של הגוף להתקרר היא באמצעות הזעה. הדבר גורם לאובדן נוזלים. אם איננו שותים ומחזירים לעצמנו את הנוזלים האלה, עלולה להיגרם התייבשות.
כ-70% ממשקל הגוף הוא מים! ופעולתו התקינה תלויה בהם.
אם נאבד 5% ממשקל גופנו, ניכנס למצב של התייבשות קלה, שסימניה: צימאון, ירידה בתפוקת שתן (משתינים פחות. פיפי צהוב – לא טוב…), חולשה, כאב ראש, סחרחורת, עור סמוק, בחילות והקאות.
אם לא נעצור ונשתה בשלב זה, חומרת ההתייבשות תגדל, והיא עלולה אף לגרום למוות.
הטיפול בשלב הראשון של התייבשות הוא באמצעות מנוחה במקום קריר, ושתייה איטית ומתונה. אם לא ניתן לשתות – עקב הקאות ו/או ערפול הכרה יש צורך לקבל את הנוזלים באמצעו עירוי, ע"י איש רפואה.
o מכת חום:
כאשר טמפרטורת הגוף עולה מעל OC40.5, מתחיל להיווצר נזק למוח. ככל שהטמפרטורה עולה הנזק עלול להיות קשה יותר, ואף לגרום למוות.
חשוב לדעת שבתנאי עומס חום קשים, עלולה להתפתח מכת חום גם ללא התייבשות!
מניעה: בימים חמים יש להימנע מפעולה מאומצת בחוץ, ויש לבצע הפסקות מנוחה בצל, ולסייע לגוף לקרר את עצמו (בטיול בשעות החמות ננוח בקרבת מעיין או נחל, בצל, ונשתכשך במים, עד גובה הברכיים).
סימנים: דומים לסימני ההתייבשות, עור סמוק ויבש, יתכנו סימני בלבול, פרכוסים, ערפול הכרה ואף אובדן הכרה.
טיפול: הזעקת עזרה רפואית וקירור באמצעות: העברת הנפגע לצל, הכנסה למיזוג – אם אפשרי, הרטבה בבד ספוג במים קרים (בדגש על אזור הפנים והראש).
ב. פגיעות אקלים קר:
היפותרמיה – ירידת חום הגוף מתחת ל-OC35. בטמפרטורה זו הגוף, ובעיקר המוח, לא מתפקד כמו שצריך, וגם כאן, ירידת חום הגוף מתחת לOC30 עלולה לגרום למוות.
מניעה: היפותרמיה מתרחשת כאשר הגוף לא מצליח לחמם את עצמו בצורה תקינה. לדוגמה – בגדים רטובים ביום קר, או בתנאי רוח קשים. המניעה בטיול היא אם כן ע"י חימום נאות – בגדים יבשים, מזון ושתייה חמים, מחסה מרוח וגשם, חימום ע"י מדורה (יש לשים לב, זהו אמצעי למניעה בלבד!) וכו'.
סימנים: מתחילים בתלונות על קור ורעד, דרך ירידה בשיקול הדעת עד ערפול ואובדן הכרה, ירידה בקואורדינציה וביכולות המוטוריות, חיוורון ועוד.
טיפול: חימום הנפגע באמצעים שהוזכרו קודם (כמובן במקרה של ערפול הכרה לא ניתן מזון / שתייה חמים), בדגש על מניעת התקררות נוספת, והכנסה למקום סגור ומחומם, במקביל – הזעקת עזרה רפואית.

9. פגיעות בעלי חיים:
ישנם בעלי חיים שונים, העלולים לגרום למגוון פציעות – עקיצות, צריבות, הכשות ונשיכות. כמו כן, גם חומרת הפציעה עלולה להשתנות, החל מעקיצת יתוש ועד להכשת נחש, העלולה להסתיים במוות. זאת כתלות בחיה שגרמה את הפציעה, והאופן בו התרחשה.
מעבר לכך, פגיעה כמו עקיצה, שעשויה להיות לא מסוכנת לאדם אחד, עלולה לגרום לאלרגיה חריפה ולמוות באחר.
מניעה:
o להימנע מללכת יחפים, בטיול ובמחנה נקפיד על נעליים סגורות.
o אין להכניס ידיים מתחת לאבנים ולמקומות חשוכים.
o בקרבת הבית והקן יש לנכש ולהוריד עשבייה העלולה להיות מקום מקלט לנחשים ועקרבים.
o בלינה בשדה יש לבדוק שק שינה לפני ההליכה לישון, ונעליים ותיקים בבוקר.
o נשמור על מחסנים מסודרים, וציוד מוגבה, על מנת שלא יהיו מקלט לנחשים ועקרבים.
טיפול:
בכל פגיעה משמעותית, ובכל מקרה בו בעקבות הפציעה נוצר קושי בנשימה, דימום והרגשה כללית רעה – יש לפנות את הנפגע לטיפול רפואי.
במקרה של נשיכה – יש לעצור את הדימום – כמו בפגיעות טראומה.
במקרה של הכשת נחש ועקיצה, יש להרגיע את הנפגע, למנוע ממנו תזוזה, בהכשות יש להימנע מקירור מקום הפגיעה. אין להניח חסמים למיניהם. אין לנסות לתפוס את הנחש הפוגע.

10. "הרפואה הטובה ביותר היא הרפואה המונעת"
בסעיפים הקודמים הסברנו בהרחבה כיצד לטפל במקרה חירום רפואי, אם חלילה התרחש.
אך הצלת החיים האמתית היא במניעתם של מצבי חירום.
• ע"י שמירה על פעילות בטוחה בסביבת פעילות בטוחה נמנע פגיעות טראומה.
• בפגיעות אקלים ובעלי חיים פורט בהרחבה כיצד ניתן למנוע אותן, ויש להקפיד על כך.
גם מצבי מחלה הם לעתים קרובות ברי מניעה – בשמירה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, קיום פעילות גופנית והימנעות מעישון ומשימוש בחומרים מזיקים.

 

נכתב על ידי גל סלע – מרחב חיים, הנוער העובד והלומד.
יעוץ: מג"ר נעם אורלינסקי, מד"א.

"אם רצוננו להישאר בני אנוש, לפנינו דרך אחת בלבד, הדרך אל החברה הפתוחה. עלינו להמשיך ולבוא אל הנעלם, המסופק והמסוכן, תוך שימוש במעט התבונה אשר לנו כדי לתכנן כמיטב יכולתנו כיצד לזכות בביטחון ובחירות" (קרל פופר, מתוך ספרו החברה הפתוחה ואויביה)

חברה פתוחה ומשתנה
בפסקה זו מצוטט משפט מתוך ספרו המפורסם של הפילוסוף קרל פופר, 'החברה הפתוחה ואויביה', דברים אלו מבטים את תפיסת עולמי לגבי ההתמודדות הראויה עם העתיד. במילים שלי אומר זאת כך: הדרך היחידה להמשיך ולחיות בחברה הישראלית התוססת, הצומחת, המתפתחת, המחפשת את הזהות שלה, המגששת את דרכה בחייה הקשים, הדרך היחידה היא להתמודד עם הדברים הבלתי מוכרים, ללמוד את תפישות העולם החדשות המתפתחות בארץ ובעולם, להתבונן כיצד החברה רואה את דרכה וחייה, לבחון את רצונותיהם של ילדים ונערים, לחקור את התשוקות שלהם, ללמוד את דרכם, ללמוד את גווניה של הפעילות והסיכונים הרבים בתוכה. זהו הסיפוק הגדול שאנו יכולים לאחל לעצמנו. לעיתים כדי להגיע לתוצאה חינוכית גדולה אנו נדרשים לבצע מאמצים מיוחדים. לכל אלו אנו נדרשים להשתמש במעט התבונה שלנו כדי להתבונן ולתכנן את המהלכים והאתגרים החדשים כדי לזכות בבטיחות הראויה מחד, ומאידך לזכות בחירות האנושית שאנו כל כך זקוקים לה. הביטוי של חברה פתוחה מדגיש את השינוי הבלתי פוסק והמתפתח של חטיבת אנשים החיה ביחד, את התפיסות המתפתחות בה, את התודעה לחיים ולתחושת ביטחון ובטיחות שהולכת ומשתנה בה ואת הצורך שלנו להבין ולהתאים עצמנו לשינוי מתמיד זה.
תנועות הנוער הם ראי החברה הישראלית, אין היום דומה לאתמול, והמחר תומן בתוכו שינויים גדולים. עלינו ללוות את החברה הפתוחה ולהתמודד מול אויביה. אנו צריכים להיות פתוחים וגמישים לשינויים שעוברת החברה, לצמוח ולהתפתח יחד איתה.

תודעת תחושת הסיכון
הכותרת "תחושת סכנה" אומרת על עצמה מעט מאוד ברגע הראשון. המילה "תחושה" אמורה לרמוז על תהליך אישי, אינדבידואלי, שיכול להתפרש שונה ואחר אצל בני אדם. התחושה היא תוצאה של קליטת גירוי מסוים באחד החושים המביא להכרה מסוימת ולענייננו, הכרה ותודעה בדבר איזו סכנה. ננסה להיעזר בפרויד כדי לנסות ולהסביר מה היא התודעה וממנה ננסה להגיע לתחושת הסיכון. לטענתו של פרויד התודעה היא אחד מהתפקודים המיוחדים הנקראים אירועים נפשיים. זהו הישג של המערכת האישית המעלה כלפי מעלה תפיסות וגירויים הבאים מן העולם החיצון, תפיסות של עונג של צער ושל סכנה. שורשן של תפיסות אלו הוא בתוך המנגנון הנפשי של האדם. עוד מוסיף פרויד, תפיסת המודע של האדם יש לה יכולת מסוימת, קיבולת מוגבלת, לפיכך חלק ממנה נמצא בתת מודע עם עקבות במודע. עקבות אילו באמצעות הגירוי עולים ונחשפים במערכת המודע. אילו היו נשארים במודע, היו מצמצמים את מידת כושרה של המערכת לקלוט גירויים חדשים . ניקח כדוגמה את תחושת הסכנה של אנשים ההולכים במדבר לאורך מצוק גבוהה, ככל שהם רוכשים ניסיון גדלים ומתבגרים, קל להם ללכת ללא חשש ולהרגיש בטוחים. נניח ששמעו יום לפני הטיול על נער שנפל ממצוק במהלך טיול נפגע קשה ונהרג, התוצאה הישירה של ידיעה זו תעלה את תחושת הסכנה מהתת-מודע למודע באופן כזה שההליכה לאורך המצוק תהיה זהירה יותר ועם חששות כבדים. במילים אחרות, "תחושת הסכנה" היא תהליך אישי ונפשי שבו כל אחד יכול לחוש באופן שונה את הסכנה סביבו ולהעריך אותה לפי אמת מידה אינדבדואלית, כאשר גירוי חיצוני כמו ידיעה על אסון או תאונה מגיחים להם, הדבר מעלה ומחדד את תפיסת הסיכון של האדם.
ננסה להוסיף פן נוסף או צורה אחרת להסבר על התודעה של תחושת הסיכון, יש כאן יחס גומלין בין העולם הפסיכי, הנפשי, העולם הפנימי של האדם, לבין העולם הפיזי, העולם החיצוני. למשל, שפת המצוק היא העולם הפיזי ואילו תחושת הסכנה היא העולם הפסיכי. "…בני הולך לאורך המצוק ואני מרגיש לפתע תחושת סכנה גדולה…", כלומר, יש כאן מצב המתאר קשר בין העולם הפיזי לעולם הפסיכי, הנפשי. למרות שאין לכאורה קשר מחייב, אנו מוצאים שקיים בכל זאת קשר כלשהו. ניתן לקרא לבעיה זו הבעיה הפסיכו-פיזית. ניתן לתאר בעיה זו במספר היגדים :
1. תחושת סכנה היא התרחשות שאינה ניתנת לתצפית או למדידה כמותית, היא מוכרת ישירות רק לאדם שחש אותה, ואי אפשר שיכיר אותה(באותו דיוק) אדם אחר לבד מאותו אדם בלבד.
2. אין קשר לוגי מחייב בין תחושת הסכנה לבין המציאות הפיזית. אפשר לתאר עולם פיזי כמו למשל גשרים גבוהים, מצוקים הרים וגבעות בלי מציאות פסיכית כלומר בלי תחושת סכנה. ובאופן דומה עולם המציאות הפסיכית, התחושות הרציות והשאיפות, אינו מותנה במציאות הפיזית, במילים אחרות, כדי לחוש את הסכנה, איני חייב לעמוד על שפת המצוק.
3. תחושות, רציות ומחשבות של בני האדם, יכולות להשפיע על תנועת גופם אך לא על תנועת גופם של בני אדם אחרים . ניקח למשל גלישה זוויתית : "בזמן שגלשתי בחבל חשתי סכנה וגופי רועד, חברי שראה אותי גולש, לא חש את אותו רעד."
ניתן אם כן לומר כי התחושה היא אישית ואינדבדואלית, משתנה מאדם לאדם, קשה למדוד אותה ולתת לה ערכים. נוכל גם לומר כי ההכרעה בעקבות התחושה היא פנימית ובנויה מגורמים רבים שאינם יוצאים אל החוץ, אינם נראים, הם נמצאים בתפיסת התת-מודע והמודע ומשמשים כחומר מזין לתחושותיו של האדם. הם בנויים מהחומר התודעתי שנמצא באחסון, שנצבר עם השנים בחוויותיו של האדם, בטראומות שעבר בתהליך הגדילה שלו.

בעקבות הכרעות הדין
לשאלה מהי תחושת הסכנה? ניתן להשיב גם כך. הכרעות הדין העוסקות בתאונות בהם נהרגו תלמידים במוסדות חינוך, יצרו תחושת סכנה חדשה. תחושה של סדר חדש, של מציאות שונה המערערת את תחושת הביטחון הקודמת שאיתה חיו כל השנים. הכרעות אילו קבעו, בין השאר, כי בתאונות מסוימות קיימת הייתה אחריות ישירה לבעלי תפקידים שהביאה לגרימת מוות ברשלנות של ילדים ושל נוער וחניכים בתנועות נוער. הרשעתם של בעלי תפקידים ברשלנות ובגרימת מוות, יצרה תקדים והביאה את הציבור הרחב לתודעת בטיחות ותחושת סכנה גבוהה יותר. הכרעות הדין יצרו תקדימים וקבעו כי לא ניתן לחיות בסלחנות לגבי מציאות מסוכנת זו. בעקבות הכרעות דין אילו נוצרה בציבור ההורים, בחברה, בתקשורת, ובתנועות הנוער, רגישות גבוהה לסיכונים הקיימים בפעילויות השונות. ניתן לזקוף זאת, בין היתר, לעיסוקה של התקשורת בנושאים אילו והעלאת רף המודעות הציבורית בפרשנויות השונות, זאת באמצעות של תמונות סיפורים ופרשנויות המביאים את המציאות בשטח ואת סיכום דבריהם של השופטים לאזרח הפשוט. כל אילו מובילים לתחושה כי במוסד החינוך קיימים סיכונים שלא היו גלויים לציבור עד התאונות עצמן.

שדות שיח חדשים
תאונות קשות שבהם נהרגו חניכים בתנועות נוער במהלך פעילות, ואירועים דרמטיים שבהם מעורבים פסקי דין , יצרו שיח ציבורי אודות הבטיחות בתנועות הנוער. אירועים אלו יצרו לפי מישל פוקו (Michel Foucault) "שדות שיח", כלומר תחומים מעשיים חדשים בעלי גבולות חדשים. כתוצאה מתאונות אילו נוצר שדה אפיסטמולוגי, כלומר, מערך של קודים תרבותיים שמכתיבים נורמות ואתיקה שבה ניתן להכיר ולארגן את העולם של העשייה שבו אנו עוסקים בו היום. כל זאת על ידי מתן צורה מסוימת לשפה, לתפיסה, לערכים, למסורת ולמנהגים של התנועות. מושגים כמו 'ניהול סיכונים', 'ניהול בטיחות', 'הערכת סיכונים', 'מנהל בטיחות', כל אלו לא היו נשמעים במחוזותינו לפני 12 שנה. נוצרה ללא ספק "תצורת שיח" שיצרה שכבות של הבנה סדרי ידע שהולכו ונבנו צעד אחר צעד. תצורת השיח החדשה מעוגנת היטב ומצדיקה זאת באמצעות תהליכי תכנון, הנחיות ברורות ונהלים שתובעים התייחסות לכל פעילות של תנועת נוער. "תצורת השיח" מגדירה מומחיות באמצעות כללים המכתיבים מי רשאי לדבר או לכתוב את האמת המקצועית, ולבסוף היא מבססת באמצעות כללים הקובעים את הצורה שעל רעיונות ותיאוריות ללבוש כדי להתקבל כאמת .
לא תודעת האנשים קובעת את הווייתם, אלא להפך, הווייתם החברתית, האירועים, החוויות, הטראומות, הם אלו שקובעים את התודעה." קבענו כי נוצרה תודעה חדשה בתנועות הנוער בישראל, תודעה לניהול נכון יותר של הפעילות ובעקבותיה נוצרה תחושה, הוויה, תודעה, תפיסה אחרת.

מהי מנהיגות לבטיחות בתנועות נוער?
מנהיגות לבטיחות בתנועות נוער היא הרגע שבו רכז המפעלים מחליט כי הוא רוצה לתרום את תרומתו ואינו רוצה להשאיר אותה לעצמו. הוא פועל במנהיגות באופן שהוא בוחר להתמודד עם האתגר. הוא פועל מתוך הבנה שיש צורך אמיתי והוא מוכן לקחת את הסיכון, הסיכון שלא להצליח, הסיכון לראות את התוצאות בטווח הרחוק. פעולת המנהיגות יש בה סיכונים רבים, ויש בה אתגרים עצומים. לא כל אחד יכול להתמודד עם שינויים, בוודאי כשהם הולכים והופכים להיות בעלי השפעה גדולה על בני אדם, על התרבות, ההרגלים ועל שיגרת יומם.

מנהיגות ובטיחות
עיסוקו של רכז המפעלים ומנהל הבטיחות בתנועה מחויב להיות ברובד העמוק והקשה של הבטיחות, האתגר העומד מולו הוא לשנות הרגלים של ארגון הפועל באופן מסוכן לארגון שפועל בטוח. השינוי מטרתו לשמור על עובדיו כדי לא לאבד משאבים אנשים ורכוש בתאונות מיותרות. זהו האתגר העומד בפני רכז המפעלים ומנהל הבטיחות בתנועה, אתגר השינוי, אתגר המנהיגות. איש הביצוע בא עם יוזמות לאקלים בטוח יותר בתנועה, הוא נוקט יוזמות ולעיתים מפריע ומעיק על הנהלת התנועה. פעילותו אינה פופולארית והוא בוחן את הפער בין הערכים לבין ההתנהגות בפועל, הוא דורש להתמודד עם המציאות הקשה ולעיתים גם מסכן עצמו לאחר שעורר את זעמם של כמה מחברי התנועה. להנהיג בבטיחות פירושו לסכן את עצמך, מפני שמדובר במנהיגות המובילה בני אדם בדרך הקשה. אתה קורא תגר על החלטות פשוטות וממליץ על פעולה מסובכת ולעיתים כמעט בלתי אפשרית. לעיתים איש הבטיחות קורא תגר על הדברים היקרים ביותר ללבם של המנהיגות בתנועה – הרגלי היום-יום שלהם, כלי העבודה שלהם, נאמנויותיהם, דרכי החשיבה שלהם, ובתמורה הוא מציע להם הוצאות גדולות וחוסר וודאות לגבי התוצאות.
ארגונים בכלל מתקוממים על כך שאנשים העוסקים בבטיחות מפרים את שיווי המשקל האישי והארגוני שהם מכירים, ולכן הם עלולים לנקוט מיני דרכים יצירתיות ובלתי צפויות העלולות להוציא את האיש המכולל שינוי מהמשחק, לדחוק אותו הצידה, לחבל בעבודתו או לפגוע בו אישית, אנו מכירים מספר חברים שיצאו ממעגל העבודה מתוך שלא ידעו לכלכל את צעדיהם.
לכן, אין זה מפליא שבדרך כלל כשמנסים להנהיג שינוי באחד ממגוון האפשרויות בתנועת נוער, קיים היסוס. רבים רכזי המפעלים שקראתי להם להתגייס לשינוי והם חזרו אלי בקול ענות חלושה. קשה מאוד להוביל שינוי ארגוני שלם או חלקי. נתקלתי באנשים שנפגעו אישית בהיבט המקצועי לאחר שקמו וניסו לשנות. גם אם אתה נוקט בסגנון מתון והאסטרטגיה שלך זהירה, גם אם אתה משוכנע שאתה במסלול הראוי – מנהיגות ובוודאי בבטיחות היא עסק מסוכן.
למרות זאת, אני מבקש להראות במאמר זה כיצד ניתן לקחת לידינו הזדמנות, להוביל שינוי ולהישאר בחיים.
אני שואל את עצמי את השאלות הבסיסיות הבאות: מדוע מנהיגות בבטיחות היא מסוכנת ובמה זה מתבטא? איך אפשר להגיב לסכנות האלה? איך ניתן לשמור על מצב הרוח כשהמצב קשה? אנחנו מדברים בגלוי על הסיכונים הטמונים במנהיגות, ועם זאת אנחנו נשארים אידיאליסטיים בכל הקשור לחשיבות השינוי התרבותי, החברתי והתודעתי שאנו לוקחים על עצמנו. אנו עושים זאת מתוך שליחות ציבורית, מתוך תחושה של צדק מוסרי, למען עתיד טוב יותר, למען חברה ראויה ולמען בטיחותם ושלומם של ילדים, תלמידים וחניכים. אנו יודעים עד כמה קשה היא עבודת השינוי. זו עבודת פרך שיש בה מאמצים רבים. אנחנו מכירים יותר מידי אנשים שיכולים להציג את הצלקות שהותירו בהם המאמצים. גם אני נושא צלקות כאלו, לכן אינני רוצה לטפח אשליות.
עם זאת, אני מאמין במנהיגות החותרת ונאבקת לחברה בטוחה יותר, גם אם מנהיגות זו מסוכנת, זו השקעה השווה את המחיר. החברה הישראלית, מערכת החינוך, תנועות הנוער, זקוקים לאנשים שיקבלו עליהם את האתגר הנמצא תחת ידיהם ולא יתלוננו על חסך במנהיגות מלמעלה. אנשים פשוטים שלוקחים אחריות ומובילים שינוי, לא ממתינים שיקראו להם לפעול, וגם לא ממתינים לאסון או תאונה מחרידה שתזעזע את הציבור כולו.
כדאי להסתכן ולהנהיג, כדאי לשנות ולהוביל לתפיסות מקצועיות ובטוחות יותר בפעילות, מפני שהמטרות הן מעבר לרווח חומרי או לקידום אישי. המנהיגות, שבאמצעותה אנחנו הופכים את חייהם של אחרים לטובים יותר, מעניקה לנו משמעות בחיים. היא יוצרת תכלית. אני מאמין כי בכל אדם יש משהו ייחודי שהוא יכול להציע, ושתחושה רחבה יותר של תכלית נובעת מהשימוש במתת זה כדי לעזור לחברה הישראלית, לאנשים שלה, לעובדים, לחניכי תנועות הנוער, למשפחות ולקהילות שלנו לשגשג. זה הייחוד, זה הידע המקצועי, זה ניסיון החיים שצברו בתנועות הנוער, אלו הערכים שלהם, זו הנוכחות, זה הלב והחוכמה, זו גם הסקרנות והנכונות להעלות שאלות קשות ומטרידות.
אתגרי המנהיגות
אתגרי המנהיגות בתנועות הנוער הם מורכבים מאוד. זו תקופה היסטורית שנטילת סיכונים בעולמנו היא חשובה אך סבוכה יותר מאי-פעם. הרגישות של החברה לחיי אדם גבוה, החינוך לפעילות שדאות ושטח הוא קשה יותר לאור החיים המפנקים המערביים, הנגישות המלאה למידע ולתקשורת באמצעות האינטרנט הופכות את ההורים והחניכים ליודעים הכול ודורשים מהתנועות מידע ושקיפות. תנועות נוער מסורתיות שהיו בעבר עם מבנים היררכיים המתאפיינים בתפקידים המוגדרים בבירור, משתנים ומפנים את מקומם לתנועה בעלת ארגון אופקי יותר וגמיש יותר, המציע מקום רב יותר ליוזמות, ולכן גם מתאפיינים בחוסר וודאות גדולה יותר. המגמות האלו יוצרות הזדמנויות חדשות בשבילנו להשפיע, אנו רק צריכים להבין אותם ולהתאים עצמנו לסוג זה של מנהיגות.

הסכנה שבמנהיגות
באופן כללי בני אדם אינם מתנגדים לשינוי עצמו, הם מתנגדים למחיר שהם אמורים לשלם עבור שינוי זה. בני אדם רואים בסכנה את מי שמטיל ספק בערכים, באמונות או בהרגלים המלווים אותם כל חייהם. כך גם בתנועות הנוער, תנועת הנוער מוכנה לשינוי עד שזה מגיע לאמונות ולהרגלים שנבנו במהלך עשרות שנים. אנחנו, אנשי הבטיחות, מעמידים את עצמנו בסכנה כאשר אנו אומרים לאחרים את מה שהם צריכים לשמוע, ולא את מה שהם רוצים לשמוע. גם כאשר אנו רואים בבהירות ובלהט עתיד טוב יותר ומבטיח של התקדמות והישגים, יהיו כאלו שיראו בלא פחות בהירות ולהט את האובדן שאנו דורשים מהם להשלים אתו. כמה פעמים רציתי לומר משהו חשוב אבל חזרתי בי, כמה פעמים ניסיתי להעביר מסר ונכשלתי, או שהצלחתי להעביר את המסר אבל פגעו בי בדרך?
התקווה והאתגר במנהיגות
התקווה והאתגר במנהיגות של תנועות הנוער טמונים ביכולת להעביר רעיונות חדשים ולהעלות שאלות קשות באופן שאותם אלו שאתה עובד אתם יהיו מסוגלים לעכל תפיסות חדשות אלו, שתוכל להניע אותם לפעולה ושהם יפנימו את המסר ולא יתעלמו ממנו, או במקרים קיצוניים "לא יהרגו את הרעיון".
דוגמה: נביא למשל את הרעיון שהבשיל לפני 8 שנים בו הוגדרה הבחנה חדשה בפעילות מחנאית. לאחר מספר תאונות במהלך בנייה בסנאדות וחבלים (בנייה מחנאית), הוחלט לעשות הבחנה ברורה בין סוגי הבנייה המחנאית. בין בנייה מחנאית עד 2 מטר, ובין בנייה של 2 מטר ומעלה. קראנו לכך בנייה מחנאית (עד 2 מ') ובנייה הנדסית (מ-2 מ' ומעלה). ההצעה להחיל הבחנה זו לוותה בהתנגדות גדולה, בעיקר מצד התנועות שהבנייה המחנאית הייתה לב ליבה של המסורת התנועתית, התנועות טענו כי אנו מאיימים על המסורת רבת שנים של התנועה. המשמעות המעשית הייתה שבכל אישור תכניות למבנה מחנאי גדול, ישב מהנדס אזרחי קונסטרוקטור אשר יבדוק את ההיתכנות המעשית של המבנה, בנוסף הוגדר כי מעל 2 מ' כל עבודה מחנאית תבוצע ברתמה מאובטחת כפי שנדרש לעבוד בגובה. פעילות זו דרשה תקציבים והיערכות מערכתית כללית.
את עם השנים, לאט ובשיתוף עם התנועות, החלה הבנה כי ההבחנה הזו מציבה אתגרים חדשים, איכות הבנייה והתוצרים הפכו טובים ובטוחים יותר, שותפו מהנדסים בתהליכי תכנון והתוצרים המוגמרים היו שופרו ללא הכר. כולם היו מרוצים, התנועה, החניכים, ההורים ומשרד החינוך כרגולאטור – כמסדיר הלאומי. זו דוגמה אחת לשינוי מערכתי שהביא מהפך בתפיסת הבטיחות של התנועות ובעיקר באותם תנועות שבהם הבנייה המחנאית היא בליבת הפעילות.
האתגר הוא בהסתגלות, בכל תהליך של שינוי, בני אדם חייבים להתמודד עם אתגר ההסתגלות, להתאים עצמם למציאות הקשה. אלא שההתאמה מחייבת ויתורים על דברים יקרים או על אורח חייהם הנוכחי. כך מנהיגות, נעשית מסוכנת כשהיא מחייבת את המנהיג לעמת את הזולת עם האובדן.

המחיר בלהפוך לארגון בטוח ומקצועי
בתנועת נוער שמחליטים לפעול בשקיפות, לדווח על תאונות, לתחקר וללמוד מהם, להפיק מהם לקחים, המחיר שאנשי התנועה משלמים על שינוי ההרגלים הישנים שלהם הוא גבוה מאוד. הם נדרשים לדווח על טעויות שעשו, הם מתגלים בחולשותיהם, הם נדרשים להשקיע זמן יקר בבדיקה וסיכומים, הם נדרשים להפיק מסקנות ולקחים. תהליך זה דורש אומץ רב ומחיר לא פשוט.
בין שינוי טכני לשינוי הסתגלותי: המנהיגות התנועתית הפשוטה מתמודדת עם בעיות יומיומיות כאשר בדרך כלל המנהיג, המוביל, הרכז לוקח על עצמו התחייבות נטולת סיכון, הוא מתמודד עם בעיות שפתרונן ידוע מראש, יש לו את הידע והדרך לפתור אותם, בעיות אלו אנו מגדירים כבעיות טכניות. אבל בעיות רבות אינן נפתרות בעזרת מומחים מוסמכים או בתהליכים טכניים שגרתיים. הם אינן ניתנות לפתרון על ידי מישהו שמספק תשובות מלמעלה. מצבים אלו אנו מגדירים אתגרי הסתגלות (adaptive challenges), מאחר והם דורשים התנסויות חדשות, גילויים חדשים, התאמות מחדש של גורמים מגוונים שחלקם אינם יכולים להיכלל בתשובה טכנית הנדסית. הן החניך והן הרכז צריכים ללמוד דרכים חדשות הכוללות שינויים בהתייחסות, בערכים ובהתנהגות, כדי לבצע את ההסתגלות הנדרשת, לשגשג, להגיע לפתרון מוסכם שיביא לסביבה חדשה. יכולת ההישרדות של תהליך כזה תלויה אם אלו המתמודדים עם הבעיה יפנימו את השינוי עצמו. מנהיגות היא פעילות של הנעת אנשים לקדם רעיון ותפיסה חדשה קדימה. קדימה היא הנעת יכולת והסתגלות של בני אדם להתמודד עם בעיות קשות.
דוגמה: תנועות רבות החלו בשנים האחרונות לעסוק בבטיחות בקן, בשבט, בסניף. העיסוק נבע כי ישנם בעיות בטיחות סביבתיות קשות והזנחה שגרמה לפציעות ונפגעים במהלך הפעילות במקומות אלו. מהלך זה הוביל להיחשפותם לבעיות טכניות בטיחותיות הקיימות במקומות אלו כמו מגינים לדלתות כנגד פגיעה באצבעות, מערכות בטיחות אש כנגד שריפות, מערכות חשמל בטיחות וכדומה. לאלו אנו קוראים בעיות טכניות. אבל האתגר הגדול היה לדווח על המפגעים, לעקוב אחת הטיפול בהם, לבצע סיור ובקרה כל שבוע, להכניס את השינוי ולסגל הרגלים חדשים של בקרה ופיקוח על הבטיחות הפיסית. את המצב הזה אנו מגדירים כאתגר הסתגלותי, מאחר והוא דורש קיום פעולות חדשות, התנסויות חדשות ושיגרה אחרת.
מבחן המנהיגות התנועתי הוא כאשר אנו מובילים שינוי הקשור במהלך חדש הקשור בהסתגלות, עלינו לגרום לאחרים להתאים את ציפיותיהם למציאות המשתנה, ולא לנסות לרצות אותם ולהרגיש שהבעיה ניתנת לפתרון באמצעים טכניים. אנו חייבים להילחם בתלות המופרזת שלהם ולעודד אותם לגלות תושייה מול האתגר המשותף. מצב זה דורש נוכחות, זמן ותקשורת יצירתית ברמות יוצאות דופן, ויתכן אפילו יותר מכפי שאנו מעריכים. בשינויים הכרוכים בהסתגלות אתה עלול לקבל שריקות בוז ועלולים לזרוק עליך עגבניות במקום תשואות. אך מנהיגות אמיתית מחייבת יכולת לספוג עוינות בלי לאבד את הקשר עם הרכזים והחניכים, שכן התנתקות כזאת רק תגביר את הסכנה.

בין בעיות טכניות לאתגרי הסתגלות של רכז בתנועה
סגנון: הקפד על סגנון לא מתלהם, צנוע, ללא יוהרה, לא מאיים.
הישגי העבר: על תבטל את הישגי העבר, השתדל לתת מקום של כבוד לעבר ולהישגיו. הצג עצמך כגמד היושב על כתפיהם של ענקים, ובזכות ישיבה זו אתה יכול לצפות למרחק. דבריו של ברל כצלנסון ראויים להישמע כאן: " דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות, הוא בוחן ובודק, מרחיב ומקרב."
בשלות: ודא כי ישנה בשלות בארגון כדי לדון בנושא. דאג שלא יופתעו מהצגת הנושא ודאג כי החומר יוצג להם טרם הדיון. כך תכבד אותם ותוכל גם להתאים אותו ככל האפשר לשאיפותיהם.
מעמד: תן לאנשים בעלי הסמכות להציג את הרעיון, לאלו יקשיבו ויאזינו, לאלו ייתנו תשומת לב.
איך אפשר לדעת אם האתגר הוא טכני או הסתגלותי?
א. כאשר מדובר בשינוי מהותי בליבם ובמחשבתם של הנוגעים בדבר, כאשר הוא מחייב ללמוד דרכים חדשות ובחירה בין מה שנראה כערכים מנוגדים, דע לך כי זהו אתגר הסתגלותי.
ב. כאשר בדרך האלימינציה כל הפתרונות הטכניים לא עבדו, סימן שזהו אתגר הסתגלותי.
ג. כאשר ישנו עימות הולך ונמשך בין חברי הארגון, סימן שהקבוצה לא הסתגלה למצב החדש ומולה עמד אתגר הסתגלותי ולא טכני.
ד. משבר הוא סימן ברור להיווצרותה של מורסה הכוללת סוגיות הסתגלות. המשברים מצביעים ומייצגים הזדמנויות למיקוד תשומת לב לבעיות הסתגלות בלתי פתורות.
מנהיגות היא אומנות האלתור. במנהיגות צריך לתכנן מראש, צריך לתת פתרונות ולהגיב מהר למצבים משתנים. לצורך פעילות והאפקטיביות שלה בזמן אמת יש צורך לעבור ללא הרף "מהיציע לרחבת הריקודים" שוב ושוב בכל יום, במשך כל היום. זו היכולת להבחין ולהתבונן במציאות המשתנה.
להתמודד עם הקונפליקט
כאשר אנו מטפלים בסוגיה קשה וסבוכה הקשורה בבטיחות בתנועת נוער, תמיד יתעורר קונפליקט גלוי או סמוי, זה הדבר אשר הופך את הבעיה לבעיה קשה. אנו נמנעים להתמודד עם הבעיות הסבוכות ובאופן טבעי אנו משתדלים לצמצם את הקונפליקט במידת האפשר. קונפליקטים מסכנים את התנועות ועלולים לגרום נפגעים. אבל קונפליקטים נובעים בבסיסם בהבדלים באמונות שאוחזים בהם בלהט, והבדלים אלו בנקודות ההשקפה השונות, במידה ומתגברים עליהם, אלו הם המנוע לקידום האנושי. לפיכך האתגר האמיתי במנהיגות שמנסה ליצור שינוי הסתגלותי הוא לפעול בסביבה הנתונה בחילוקי דעות, בלהט ובקונפליקט בדרך שתצמצם את הפוטנציאל ההרסני ותרתום את האנרגיה שלהם המתנגדים ליצרניות ויעילות. קל יותר להתגבר על קונפליקט כשאנו נמצאים בעמדת סמכות, מפני שהסובבים אותנו מצפים מבעלי הסמכות לנהל את התהליך. לאלו אשר אינם נמצאים בעמדת סמכות עליונה, ורובנו כאלו. אבל האתגר הוא לשתף את הכפופים ולגייס אותם לתהליך כאילו יצרו ובראו אותו בעצמם.
סיכום
תנועות הנוער בישראל מחויבות להעניק לחניכים תחושת ביטחון ולהחזירם בשלום הביתה בתום הפעילות. תנועת נוער בטוחה יותר זקוקה לזיכרון אסונותיה, מהם היא צומחת, מהם הוא גדלה ומתפתחת. היא לומדת כיצד לזכור ולא לשכוח, אך היא יודעת היטב כיצד גם להכווין את מעשיה נכון יותר, כיצד להימנע מטעויות. זוהי תנועת נוער המודעת לחולשותיה כארגון, מודעת להרס שהיא עלולה להביא על עצמה, והוא נאבקת כמיטב יכולתה בליקויי העולם התנועתי הקיים הזה.
אין טעם ואין צידוק למאמצים של שינוי ומהפכות גדולות, יש ללכת צעד אחר צעד בשיקול דעת של תבונה אנושית לעבר תנועות נוער מתוקנות ובטוחות יותר. ערך השינוי לא נמדד רק בירידת התאונות בלבד, אלא בגודל התודעה של התנועה אשר לוקחת על עצמה את החשיבה החדשה, את האחריות לחיים אחרים, תפיסת עולם מלאה של האחריות לבטיחות. זהו מאמץ תנועתי משותף, הוא אמור להקיף את החברה הישראלית כולה ולהטביע את חותמו על דרכנו העתידיים בחיים בארץ.

רותם זהבי, ממונה בטיחות ארצי במשרד החינוך

רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!