סיפור חייו
בן ציפורה ונוח, נולד ביום י"ח בניסן תר"ץ (16.4.1930), בעיר סארני, פולין. בשנת 1935, בהיותו בן חמש שנים בערך, עלה עם הוריו לארץ. חנניה גדל בעמק זבולון, בקרית מוצקין, השלים את חוק לימודיו בבית-הספר העממי ויצא לעבודה כמכונאי. הוא הצטרף ל"הגנה", והיה בין החברים הצעירים ביותר בה. עם זאת הוסיף והשתלם בלימודים בשיעורי-ערב. חנניה היה חבר "הנוער העובד", שאף להתיישבות ועבר את ההכשרה עם הגרעין בקיבוץ חולתא. הוא עשה לילות כימים בשמירה וכשאביו העיר לו כי עדיין מוקדם הדבר בשבילו, השיב: "אם אני לא אלך, מי יילך?" המצב הביטחוני הלך והחמיר, חנניה היה לחייל, ועדיין אין המערכה נקראת מלחמה. הוא השתתף בהתקפה על שכונת הפורעים בלד א- שייח' ובכפר תמרה וגילה אומץ-לב וכושר-פעולה. אחרי-כן חלה, ומשהחלים היה רשאי לצאת לחופשה, אך דחה זאת והתנדב לצאת יחד עם הפלוגה שלו לקיבוץ יחיעם. ביום ט' בשבט תש"ח (20.1.1948), בהיותו בעמדה יחד עם שני חברים וחברה, פגע בהם פגז. שלושתם נהרגו, הנערה נשארה בחיים. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות בקרית מוצקין.