שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן הניה ויששכר. נולד בשנת תרע"ט (1919) בעיירה סקורני שבבסרביה. היה פעיל ומדריך בתנועת הנוער "גורדוניה". הגיע לארץ-ישראל כמעפיל באניה "טיגר-הייל" ב- 2 בספטמבר 1939, יום לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה. הוא הצטרף מיד לקבוצת גורדוניה "שגב" שהיה בין בוניה ושומריה הנאמנים. ביקש להתגייס לצבא הבריטי כבר בראשית מלחמת העולם השניה, למלא חובתו הלאומית ללחום בנאצים ובבעלי בריתם, אך חברי קבוצתו מנעוהו מכך בהיותם זקוקים לו באותו ישוב בודד.
משקיבל את הידיעה המרה על רצח אמו ואחותו בטראנסדנייסטריה על ידי הגרמנים גמר אומר להתגייס ויהי מה, ודווקא ליחידת קומנדו ולא ליחידות ה"באפס" הארצישראלי שהועסקו בעיקר בתפקידי שמירה. ואולם לאחר שהוסברה לו חשיבות הקמתו של חיל-רגלים עברי במסגרת הצבא הבריטי הצטרף במארס 1943 לפלוגה 4 של ה"באפס". מכתבים ששלח מבסיסי הפלוגה מעידים על סבל נפשי רב מחמת היעדרות יחידתו מן החזית, וכשהוקמה הבריגדה היהודית (החי"ל) ויעקב יצא עמה בדרכו לאירופה ולחזית המלחמה בגרמנים, היה זה יום חג בשבילו. את סיפוקו מכך הביע במכתביו לרעייתו בחניתה ולאחיו בחולדה, ועם זאת ביטא גם את שאיפתו לשוב ארצה ולהמשיך בבניינה: "... לקרב את היום בו אוכל שוב לשתף את עצמי במפעלנו ולזכות גם אני, כששותלים בט"ו בשבט, לשתול שתילים על הרינו ולהכות שורש חזק". יעקב היה זריז ועז נפש, בעל כושר גופני טוב, הצטיין בתחרויות ספורט של גדודו ונשא בקלות באימוני השדה בפיוג'י שבאיטליה. הוא נודע גם בצניעות וישרות הליכותיו ועל כך חיבבוהו חבריו למשק ולנשק גם יחד. ביום ה' בניסן תש"ה (19.3.1945) היתה פלוגתו של יעקב - פלוגה ב' של הגדוד השני - בדרכה לעבור את תעלת פוסו-וטרו בחזית וילנובה שבאיטליה. הגרמנים פתחו באש על הכוח ויעקב נהרג מיריות צלף. הוא נקבר בבית הקברות של החי"ל ליד ראוונה שבאיטליה. הניח אישה.
מאמר לזכרו נדפס בספר "החטיבה היהודית הלוחמת".
העתקת קישור: