שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן שלמה וברכה. נולד ביום ט' בכסלו תש"ח (22.11.1947) בפתח-תקוה ובתאריך ההיסטורי של החלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה (29.11.1947) הוכנס לבריתו של אברהם אבינו. נסים היה בן למשפחה וותיקה בארץ ובעלת-שם בפתח-תקוה. כשהגיע לגיל-הלימודים למד בבית-הספר היסודי "פיקא" וסיים את לימודיו בו. הוא המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" שם, אבל לאחר שנה אחת של לימודים נוכח כי אין בלימודים אלה כדי למלא את שאיפותיו ובחר לו דרך-חיים אחרת כנער עובד בעיריית פתח-תקוה. הוא השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד" בסקציה המקצועית. אולם יחד עם עבודתו בשעות-היום לא ויתר על רצונו ושאיפותיו להתקדם - ולמד בבית-ספר תיכון. אהב מאוד ספורט והשתייך ל"הפועל" בפתח-תקוה. יותר ממשחקי-הכדור האחרים מצא ביטוי לעצמו במשחק הכדורגל, אהוב-נפשו. כך היה מעורה היטב בחיי הספורט של עירו. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ועקב זאת נאלץ להפסיק את לימודיו. כושרו הגופני וכוח-רצונו היקנו לו מקום-כבוד ביחידה הקרבית של "גולני". הוסמך כחובש קרבי ובעובדה זאת יתכן כי יש כדי להוכיח על הזדהות מלאה של אופיו עם תפקידו; זאת אומרת: רצונו לבוא לעזרת הזולת במקרה הצורך. מטבעו היה נער אוהב-חיים, שקט, מסור ואהוב על כל הסובבים אותו. היה עדין-נפש ומפני כך ידע תמיד לקשור מיד קשרי-חיבה עם כל הבאים עמו במגע. הוא היה מצניע לכת, בלי שאיפות של התבלטות - ובכל זאת מצא את מקומו בחברה בזכות אדיבותו, ותרנוהו, מזגו הנוח ושאר מידותיו הטובות. עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים. יום לפני נפלו כתב הביתה בזו הלשון: "בינתיים אל דאגה מצדכם. בנכם מיצג את צה"ל בכבוד" - וביום ז' בסיון תשכ"ט (15.6.1967) נפל במוצבי בית המכס העליון מעל גשר בנות יעקב בשעה שבונקר של תחמושת התפוצץ. הובא למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. מפקדו כתב להוריו בשמו ובשם אנשי יחידתו: "אין ספק שאפשר היה לסמוך עליו בכל. גם בשעותיו האחרונות מילא את תפקידו במסירות כיאות לאישיותו, דרגתו ואופיו". ב"יסודות", ביטאון הסתדרות פועלי הבניין, הועלה זכרו.
העתקת קישור: