שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
עמיחי, בן לאה וראובן, נולד ביום י"ד באלול תש"ח (18.9.1948), בתל-אביב. שמו ניתן לו לציון תקומתה של מדינת ישראל ומאבקו של העם היהודי לעצמאות. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי "איילון" בתל-אביב. כשהיה בן אחת-עשרה עברה משפחתו להתגורר באשקלון והוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב", בשכונת שמשון. אחרי-כן למד שנה אחת בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר סילבר וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" באשקלון, במגמה למסגרות. עמיחי היה נער עירני ומלא מרץ, שחיפש הרפתקאות וחידושים. הוא העדיף עבודת כפיים על לימודים ולכן הצטרף לאביו אחרי שנת לימודים בכפר סילבר, ויחד הקימו בית-מלאכה לעבודות מסגרות. בשעות הערב השלים את השכלתו בבית-ספר מקצועי. הוא היה עובד חרוץ ומסור ותרם רבות להתפתחותו של בית המלאכה ולשגשוגו. עמיחי, שנקרא בפי כל עמי, הסתגל במהרה לכל חברה חדשה. עוד בהיות המשפחה בתל-אביב היה חבר בתנועת הנוער "הצופים" ולאחר שעבר להתגורר באשקלון, הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא אהב לטייל ולתור אחר נופים חדשים. את המראות שראה, נהג לצלם במצלמה שנשא אתו בטיוליו. עמי היה ספורטאי מצטיין, ונמנה עם סגל קבוצת הכדוריד של "מכבי" אשקלון ואף אימן את קבוצת הנערים של האגודה.
עמיחי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1966 והתנדב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר כאיש צוות-טנק ונשלח לשרת בחטיבת השריון 7. יחד עם חבריו ליחידה השתתף בקרבות לכיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים. בקרבות אלו נפצע עמיחי, אך פציעתו לא מנעה ממנו להמשיך ולהילחם עם היחידה והוא השתתף גם בקרבות לכיבוש רמת הגולן. אחרי המלחמה השתתף בפעילות מבצעית באזור החרמון ובקרבות מלחמת ההתשה בסיני. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ושב לחטיבה 7 כמט"ק. עקב פציעה לא הצליח להשתתף בפשיטת כראמה, אך הגיע ישירות מבית-החולים, כדי לתרום מדמו לחבריו הפצועים.
בתחילת מאי 1969 שוחרר עמי מהשירות הסדיר בצה"ל אך כעבור שנה אחת, בסוף יוני 1970, התגייס לשנת שירות בצבע הקבע. הוא סיים בהצלחה קורס רבי-סמלים ושירת כנגד בבית-הספר לשריון. עמי היה איש מקצוע מעולה, בעל יזמה ויכולת ארגון, וידע לגבש רוח יחידה ולהנהיג את חייליו לביצוע המשימות שהוטלו עליהם. הוא הקפיד על הסדר והמשמעת ושמר על כל גינוני הטקס הצבאיים ביודעו כי יש בכך לתרום לשיפור רמת הלחימה של היחידה. בסוף יוני 1971 שוחרר משירות הקבע והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו שימש כרב-סמל גדודי והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר ששוחרר בשנית שב לעבוד יחד עם אביו. האב, שעד אותה עת עבד בחברת "נתיבי נפט" בסיני, חזר והקים את בית המלאכה, כשעמי מסייע לידו. עמיחי הכיר נערה בת אשקלון והחליט להקים יחד עמה את ביתו. ימים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים החליטו להינשא, ואף נרשמו לנישואין במשרדי הרבנות באשקלון. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בקרבות אלה נתגלה עמי כמפקד היודע לדאוג לכל הדרוש לצורך הסיוע ללחימה ולגיבוש היחידה לכוח לחימה מעולה. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע עמי בהפגזה על כוחותינו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. בן אחותו, שנולד אחרי נפילתו, נושא את שמו. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, סמ"ר עמי ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא לקרב כרב-סמל גדודי. בנכם המנוח גילה אומץ-לב ומסירות במילוי תפקידו. דמותו של עמי תחרט בזכרוננו, חבריו הלוחמים".
העתקת קישור: