שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
שלמה (סולי), בן רחל ומשה, נולד בשנת תש"ז (1947) במצרים. בשנת 1952, כשהיה בן חמש, עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בשכונת סלמה ג', בפרברי תל-אביב. שלמה למד בבית-הספר היסודי "נטעים" בשכונה ואחרי-כן המשיך ולמד בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" בתל-אביב. סולי, כפי שכינוהו בני משפחתו וידידיו, היה נער עירני וסקרן. למרות שלא שררו בביתו תנאים אידיאליים ללימודים, היה בין הטובים שבתלמידי כיתתו. בבית, שלא היה מרווח ביותר, התגורר יחד עם עוד שלושה אחים ואחות, ובכל זאת הצליח למצוא לו פינה שקטה משלו כדי ללמוד ולעשות את שיעוריו. מגיל צעיר הצטיין בבגרות ובתחושת אחריות לגבי עתידו ועתיד משפחתו. הוא הבין וידע שרק אם יתמיד בלימודים ויתקדם, יוכל לרכוש מקצוע שיפרנס אותו בכבוד וגם יאפשר לו לעזור למשפחתו הגדולה. יחס מיוחד היה לו כלפי הוריו. מצוות כיבוד אב ואם הייתה בעיניו זכות ולאו דווקא חובה והוא הקפיד בכבודם של הוריו והיה זהיר ברגשותיהם. תמיד נהג להתייעץ עם אביו בכל בעיה שהטרידה אותו ואהב לשתף את אמו בכל אשר עבר עליו. כאשר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, הלך ללמוד מקצוע מועיל ומכניס. גם בבית-הספר המקצועי למד ביסודיות וברצינות והצליח לסיים את לימודיו כמסגר מעולה. מיד לאחר תום הלימודים נקלט בעבודה ושמח מאוד שכבר בגילו הוא מצליח להתפרנס ואף לעזור למשפחה. בנוסף לעזרה החומרית נהג לעזור לאמו בטיפול באחיו הקטנים ואהב לסדר ולנקות את הבית. תמיד היה לו זמן בשביל אחיו הקטנים והוא שימש להם דוגמה באורח חייו והיה מקור גאווה לכל המשפחה. לא לחינם נהגה אמו לומר "הוא היה ידינו". אף-על-פי שימיו היו עמוסים לימודים ועבודה מצא סולי זמן לתחביבים ולפעילות חברתית. הוא אסף בולים, עסק בדיג ובגידול דגי-נוי, ניגן במפוחית ובחליל. שעות רבות הקדיש לקריאה ואהב בעיקר ספרי מדע וספרי שירה, שנעזר בהם כדי להרחיב אופקים ולהעשיר את לשונו. בתחום הפעילות החברתית הדריך חניכים בתנועת "הנוער העובד והלומד" ועמם למד ריקודי-עם והרבה לצאת למסעות ולטיולים בארץ. בעזבונו נותרו תצלומים רבים מטיוליו אלה.
שלמה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורסי יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן טנק. גם בצבא התייחס ברצינות לתפקידו ומילא אותו בדייקנות וביעילות. עד מהרה למדו מפקדיו לסמוך עליו בכל. פעמים רבות הטילו עליו תפקידים אחראיים ביותר והוא מילא אותם לשביעות רצונם המלאה.
בתום תקופת השירות הסדיר השתחרר והחל מיד לעבור במקצועו. כעבור זמן קצר נשא אישה והקים עמה בית. נטל האחריות החדשה המריץ אותו לצאת להשתלמות במקצועו, כדי לרכוש סיווג מקצועי גבוה. את התעודה המעידה שסיים את הקורס בהצלחה קיבלה משפחתו לאחר מותו. ברבות הימים נולדו לו בן ובת, ואשתו הייתה בחודשי הריונה האחרונים כשפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים השתתף סולי בקרבות הבלימה ברמת הגולן ואחרי כן לחם גם בקרבות הפריצה אל תוך המובלעת הסורית. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע הטנק שלו באש האויב והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, הורים, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
העתקת קישור: