שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בנם-יחידם של לאה ויוסף, נולד ביום ט"ו בסיוון תר"ץ (11.6.1930) בחיפה. מימי ילדותו התבלט באופיו העצמאי ובעמידה על דעתו. הוא החל ללמוד בבית-הספר העממי בנווה-שאנן, אך בכיתה ד' דרש בכל תוקף להעבירו לבית-ספר אחר וכך הועבר לגימנסיה "ביאליק". בהיותו בן 13 נכנס לשורות ה"הגנה". היה פעיל ב"מחנות העולים" ואחר-כך ב"תנועה המאוחדת". נשא בלבו שאיפות של הגשמה חלוצית ולכן עזב את הגימנסיה למרות הצלחתו בלימודים, והלך ללמוד מלאכת מסגר-חשמלאי על אף הפצרות ההורים לסיים את לימודיו. כעבור שנתיים עזב את העיר ויצא להכשרה מגויסת לאשדות יעקב ולכפר גלעדי. כדי להישאר ולפעול בתפקיד שרצה בו הציג את עצמו כבן 18, אם כי היה רק בן 16. הוריו, בדאגתם לבנם-יחידם, דרשו לדחות את התגייסותו בשל גילו הרך - אך הוא פתח בשביתת רעב עד שהסכימו. היה בלתי נרתע ואמיץ בכל דרכיו ופעיל וער לכל הנעשה בארץ. שמואל השתתף בהעלאת מעפילים על החוף, בעלייה לביריה, ולבסוף עלה עם הגרעין שלו להתיישבות במעיין-ברוך, והוא אך בן שבע-עשרה.
בפרוץ מלחמת-העצמאות צורף למשמר נע של אנשי פלמ"ח לאורך צינורות-המים, עורק- החיים החיוני שבנגב. בסיסם היה בקיבוץ תקומה. ביום ל' בכסלו תש"ח (13.12.1947), באחד מסיורי קו-המים, שנעשו במכונית פתוחה, חמישה אנשים בחוליה, והיו נתונים לסכנת-מארב תמידית, הותקפה חולייתו וכל החמישה נפלו אחרי עמידת-גבורה בקרב הנואש. גוויותיהם נמצאו ונקברו בבית-אשל. השאיר אחריו מכתבים רבים שבהם באות לידי ביטוי השקפת עולמו ואמונתו שבחר בה ללא רתיעה. כאשר נפל בן-דודו יהודה ליטמנוביץ אשר אהבו והוקירו, כתב: "הינחמו, כי למען עמנו נפל, למען שלומנו, למען קיומנו, למען בניית הארץ וגאולתה, ומלחמה הריהי מלחמה, ובמלחמה נופלים קורבנות..." וכן ידע את הסכנות שמולן עמד הוא. בין הראשונים היה בקרב חבריו לכל החלטה ובין הראשונים נפל.
קיבוצו מעיין-ברוך ייחד לזכרו פינת-תרבות במשק.
ביום ו' באלול תש"ט (31.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.
העתקת קישור: