במדינת ישראל יש פערים גדולים בין המרכז לפריפריה.
הפערים באים לידי ביטוי בתחומים רבים, בהם:
- חינוך – בבתי הספר הנמצאים בפריפריה, כמעט באופן גורף, יש לתלמידים הרבה פחות מגוון בבחירה של מגמות בתיכון לעומת תלמידים במרכז. הדבר מונע מתלמידים רבים לממש את היכולות שלהם ולעסוק בדברים שהם אוהבים במסגרת בית הספר.
- תעסוקה – קשה מאוד למצוא עבודה שמאפשרת להתפרנס בכבוד בפריפריה, לכן אנשים רבים הזקוקים לעבודה נאלצים לעבוד במרכז, ונוסעים בדרכים שעות רבות בכל יום.
- רפואה – תוחלת החיים של תושבי הפריפריה נמוכה מתוחלת החיים של תושבי המרכז, בין היתר בגלל מחסור בבתי חולים קרובים.
- בטחון – אזור עוטף ישראל, הנמצא בפריפריה, סובל כבר למעלה מעשור מהפגזות וטרור בלוני תבערה. אחת לכמה שבועות מתרחש סבב לחימה בעקבות ההפגזות. לעומת זאת, הפעולות הנרחבות יותר שישראל הוציאה לפועל, דוגמת מבצע צוק איתן, החלו רק לאחר שהטרור התחיל להיות מורגש במרכז.
הפערים האלה הם בעיה חמורה. האנשים שגרים בפריפריה הם אזרחי ישראל, בדיוק כמו האנשים שגרים במרכז: הם משלמים מיסים, משרתים בצבא ותורמים לפיתוח המדינה. הפערים מסמנים על כך, שעל פי המדינה, ערך החיים של תושבי המרכז גבוה מערך החיים של תושבי הפריפריה. אין שום סיבה הגיונית שנסבול מהפערים האלה רק בגלל שאנחנו לא רוצים או שאין לנו את האפשרות לגור במרכז.
השינוי שאני רוצה הוא פשוט, צודק, והגיוני – יחס שוויוני לתושבי הפריפריה. זוהי זכותנו הבסיסית לדרוש ולקבל את זה. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבהקמתה הובטח שכל אזרחיה יקבלו יחס שווה. הגיע הזמן שנראה את זה מתממש. אני קורא לפוליטיקאים לטפל בנושא, ולהמשיך את הדרך לעתיד טוב יותר.